1, בהפ' קטן (זקף, פשט, טפחא) אַֽתָּה2, ובהפס' גדול (אתנח וסלוק) אָֽתָּה, Pron. pers. 2 pers. masc. du; tu; thou : כי עשית זאת ארור אַתָּה מכל הבהמה בראש' ג יד.  וגם אַתָּה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי שם כא כו.  ויאמר פרעה אל יוסף וכו' אַתָּה תהיה על ביתי שם מא מ.  יהודה אַתָּה יודוך אחיך שם מט ח.  ועתה הטוב טוב אַתָּה2 מבלק בן צפור שופט' יא כה.  הלא אַתָּה אדני המלך נשבעת לאמתך מ"א א יג.  אַתָּה מושל בגאות הים בשוא גליו אַתָּה תשבחם אַתָּה דכאת כחלל רהב בזרוע עזך פזרת אויביך לך שמים אף לך ארץ תבל ומלאה אַתָּה יסדתם צפון וימין אַתָּה בראתם תהל' פט י-יג.  אַתָּה ידך גוים הורשת שם מד ג. — ולפני זה: גשה נא ואמשך בני הַאַתָּה זה בני עשו בראש' כז כא.  ויאמר אחאב אליו הַאַתָּה זה עכר ישראל מ"א יח יז. — ועם ש בראשו: ועשית לי אות שֶֽׁאַתָּה3 מדבר עמי שופט' ו יז. — ומלעיל אַֽתָּה: כי עפר אַתָּה2  ואל עפר תשוב ברא' ג יט.  ראובן בכרי אַתָּה2  כחי וראשית אוני שם מט ג.  הכי אחי אַתָּה2 ועבדתני חנם שם כט טו.  עתה ידעתי כי ירא אלהים אַתָּה2 ולא חשכת את בנך יחידך ממני שם לב יח. למי אַתָּה3 ואנה תלך שם לב יח. כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אַתָּה2 פן אכלך בדרך שמות לג ג  ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אַתָּה4 ויאמר לא שופט' יב ה.  ואם יש בי עון המיתני אַתָּה2 ועד אביך למה זה תביאני ש"א כ ח.  בא כי איש חיל אַתָּה4 וטוב תבשר מ"א א מב.  ואמר לך עבדי אַתָּה2 בחרתיך ולא מאסתיך ישע' מא ט.  אמרים לעץ אבי אַתָּה5 ולאבן את ילדתני ירמ' ב כז.  מחסי אַתָּה4 ביום רעה שם יז יז.  ואמרתי ללא עמי עמי אַתָּה2 והוא יאמר אלהי הוש' ב כה.  שבעת קלון מכבוד שתה גם אַתָּה6 והערל חבק' ב יו.  אתה נורא אַתָּה5 ומי יעמד לפניך תהל' עו ח.  יי' אלהינו אַתָּה2 אל יעצר עמך אנוש דהי"ב יד י. — ונמצא אַתָּה גם באתנח רק בד' מקומות: יי' אמר אלי בני אַתָּה אני היום ילדתיךתהל' ב ז.  בחסדך זכר לי אַתָּה למען טובך יי' שם כה ז.  עזרתי ומפלטי אַתָּה אלהי אל תאחר שם מ יח, שם ע ו. — ואָתָּה: מי הגיד לך כי ערם אָתָּה7 המן העץ אשר צויתי וכו' ברא' ג יא.  ועתה ארור אָתָּה7 מן האדמה אשר פצתה את פיה שם ד יא.  ויאמר לו יצחק אביו מי אָתָּה7 ויאמר אני בנך בכורך שם כז לב.  כי איש מות אָתָּה7 וביום הזה לא אמיתך מ"א ב כו.  מה ארצך ואי מזה עם אָתָּה8 יונה א ח.  ותקם את דבריך כי צדיק אָתָּה8 נחמ' ט ח. — ועם אַף, גם, לחזק הפעל הקדם: ונאספת אל עמיך גם אָתָּה כאשר נאסף אהרן אחיך במד' כז יג. —  ואחרי כנוי פעול, במקום אותך, לחזק ולנחץ: הודעתיך היום אף אָתָּה משלי כב יט.