אָתָה

1, פ"ע, עתיד אֶאֱתֶה, תֶּאֱתֶה, יֶאֱתֶה, וגם תֶּאתֶה, ובחסרון ל"פ אָאת2, תָּאת, יָאת, נָאת, עבר אֲתִיתִי, אָתְתָה3, צווי אֲתֵה, אֲתוּ, אֲתִי3, — כמו אתא נל"א, ור"ל בא,   kommen; venir; to come: יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וְאָתָה מרבבת קדש (דבר' לג ב). מצפון זהב יֶאֱתָה4 (איוב לז כב). בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יֶאֱתֶה5 (משלי א כז). — ובנוח האלף: ואתה מגדל עדר עפל בת ציון עדיך תֵאתֶה (מיכה ד ח). — ועם ו ההפוך: העירותי מצפון וַיַּאת6  (ישע' מא כה). — והשתמשו בו הרבה הפיטנים והמשוררים: אתיתי לחננך בלב קרוע ומרתח (רשות שחר' ב ר"ה). כבא חיות ליד נח אתיתם (ר"י הלוי, אמר לצבא שחקים). לגחלי האש שחה וְאָתָה צבר הקטרת פנימה (סליח' ער"ה, תפלה תקח). ברכות יֶאֱתוּ אלה לברך ואלה יעטו כמעיל חרמים (רמב"ע, תרשיש א קמא).

— ופָעול, °אתוי, °אֲתוּיִים: בקר וערב לשמי אתויים (רסע"ג אזהרות, קבץ מעשי גאונ'). באבל וטמאה ולמתים אתויים (שם). ענה אתוים בשמך רצים (הושע' לרסע"ג יד). וטמא האתוי לשמש בחדרינו (רשב"ג, אזהרות ליום ב). ברביעית ענין לבאר בצהרים נסי נפלאותיו להגיד אתוי נהרים (משה בן חביב, את פני, יוצר הפס' ב). — ומקור: ירכיבו על גבם דלתות, כאיש על דגלו באותות, על דרך שלוח לאתות (קרו פ' פרה, אצילי עם).



1 כך בערבית אַתַי أُتَى, בכל המשמעות.

2 כך רד"ק: והעתי' בחסרון בנוח פא הפעל אָאת וכו' כי כבד על הלשון להניע האלף בפלס יֶפֶן יֶקֶן.

3 כך ר"י חיוג.

4 בקצת כ"י יאתא (.Ken).

5 כך אֱ ח"ס ברד"ק שרשים, וכן מ"ש: האלף בחטף סגול ברוב הספר' לא בשוא לבד כמו שנמצא בקצתם. ע"כ.

6 כך בפתח ברוב ספרי הדפוס, ונמסר ל' ומלא. וכן רד"ק שרשים בפתח, אך במכלול (דה"פ אתה) נקד וַיָאת, וכן בשבעה כ"י (.Micn), ובכ"י אחד ויתא (.Ken). וי"ש מנורצי לא העיר כלום.

ערכים קשורים