1, ש"נ, מ"ר בְּאֵרוֹת, (בֶּאֱרוֹת). —  א) חפירה עמקה בקרקע, Grube; fosse; pit: תורדם לִבְאֵר שחת (תהל' נה כד). ואל תאטר עלי  בְּאֵר פיה (שם סט טז). —  ובהשא': וּבְאֵר צרה (משלי כג כז). —  ומ"ר: בֶּאֲרֹת בֶּאֱרֹת חמר (בראש' יד י). —  ב) חפירה למים חים נובעים בעמק האדמה, Brunnen; puit; well: ותרא בְּאֵר מים (ברא' כא יט). כי חפרתי את הַבְּאֵר הזאת (שם ל). ויחפרו בְּאֵר אחרת (שם כו כא). לבאר עמוקה מלאה צונן (מד"ר ברא' צג). - ובכנוי: שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בְּאֵרֶךָ (משלי ה טו). —  ומ"ר: וכל הַבְּאֵרֹת אשר חפרו עבדי אביו (ברא' כו יה). —  וסמי': ויחפר את בְּאֵרֹת המים (ברא' כו יח). —  ומשל: באר ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן (תנחומא בובר, מטות ה).  

בּוֹר, לכנוס מי גשמים. —  *בַּיָּר, חופר בארות. —  בַּת בּוֹר, הבור הקטן שלפני הבור, ישקע שם הטיט של מי הגשמים.

גֵּב, גֶּבֶא, באר, או בור לא בנוי בתוכו. —  *גַּלְגַּל, להעלות המים. 

*דּוּת, בור בנוי. —  דָּלָה, העלה מים מהבור בדְלִי מיוחד לזה. - *דַּלָּאי, שעסקו לדלות.

*חוּלְיָה, אבן חלולה על פי הבאר, הבור, דרך בו ישלשלו הדלי.

*כַּדוּם, כלי בשלשלאות שבראשיהם ווים להוציא הדלי שנפל הבורה.

°מַשְׁאֵבָה, מכונה לשאב מים מהבור ע"י לחץ האויר. —  *מַשְׁלִית, כלי להעלות הדלי מהבור. 

שָׁאַב, העלה מים מהבור, מהבאר.

תְּהוֹם, באר תהומית, בארות עמקות מאד הנקובות עד התהום, עד שטח מים בבטן האדמה.