עתיד יִבְאַשׁ, – התקלקל ריחו, נעשה ריחו רע, stinken; puer; stink:  והדגה אשר ביאר תמות וּבָאַשׁ היאר (שמות ז יח).  וירם תולעים וַיִּבְאַשׁ (שם טז כ). – ואמר בן סירא:  לב כבד תבאש אחריתו ואוהב טובות ינהג בם (ב"ס גני' ג כו).  עי' ריח.          

– פָעו', בָּאוּשׁ:  כשר ציר תחן, לוט בְּאוּשֵׁי צחן, להמתיק מר למחן, כל לקוט בבחן (קרוב' לפורי', אזרח ב ט).

–  נפעל, נִבְאַשׁ, –  א) במוסריות, ובא בקשור עם ב, את, אחריו:  נִבְאַשׁ ישראל בפלשתים (ש"א יג ד). ר"ל בהרגם את נציב הפלשתים עשו דבר שאין לקוות עוד מחילה וסליחה עליו.  ויראו בני עמון כי נִבְאַשׁוּ בדוד (ש"ב י ו), כי בהכלימם את מלאכי דוד עשו דבר שדוד לא יסלח להם בשום אופן.  בוא אל פלגשי אביך וכו' ושמע כל ישראל כי נִבְאַשׁתָּ את אביך (שם טז כא), כי עשית דבר שא"א עוד כי אביך יסלח, כי מרדת בו לגמרה. –  ובמשמעתו העקרית: ארבעת מיני הטעם האלה המתוק והחומץ והערב והנבאש באין זולת אלה בכל טעם (אסף הרופא, כז:).

–  הפעיל הבאיש, המקור הבאש. –  א) פ"י. גרם שיתקלקל ריחו: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהל' י א).  נפל לבורו והבאיש מימיו (ב"ק ה ג).  הוא הבאיש את המים במצרים (מד"ר שמות כו). –  ובהשאלה: פלוני הִבְאִישׁ את ריח פלוני בעיני אלמוני, עשה את פלוני שנוא, כי אלמוני ישטם את פלוני משטמה גדולה וגמורה, verhasst machen; rendre qqn. haî; make hateful :  ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי לְהַבְאִישֵׁנִי בישב הארץ (בראש' לד ל).  ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט אָשר הִבְאַשְׁתֶּם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו (שמות ה כא).  מבאישין דברים כנגד דוד (מד"ר קהלת, זבובי מות). – ואמר הפיטן:  ראש להרים נכלמנו בשנו ריח נרדנו כי הִבְאַשְׁנוּ (סליח' לתעני' ה, תבוא לפניך).  שאור המעפש ומבאיש העיסה עקרהו נקרהו חטא בלי לשא (סליח' ער"ה, אויל). –  ב) עומד כמו הקל, נתן ריח רע: ויניחו אתו עד הבקר וכו' ולא הִבְאִישׁ (שמות טז כד).  הִבְאִישׁוּ נמקו חבורתי (תהל' לח ו).  הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו (תרומ' י ב).  המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש אפי' הם אובדים לא יגע בהן (תוספ' ב"מ ג ח).  לא' שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק יצא והביא לו דג מבאיש (מכילתא בשלח ב ה).  שמן והבאיש (במ לח.).  כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש וכו' (סנהד' קא.).  שלש דברים בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש כל מה שבתוכו (אדר"נ מא).  מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן (מד"ר שה"ש א ב).  כשם שהים מבאיש ומסריח כך הפה מבאיש ומסריח (א"ב דר"ע, ביהמ"ד ילניק). – ובהשאלה: ויאמן אכיש בדוד לאמר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם (ש"א כז יב), לאמר, עשה א"ע שנוא לישראל לחלוטים, שא"א עוד כי ישלימו.  ורשע יַבְאִישׁ ויחפיר (משלי יג ה), לאמר, עושה מעשים מגונים, המשניאים אותו לגמרה.  אתמול מבאישים כנגד משה (מד"ר קהלת, זבובי מות). – ג) ביחס לענבים, התחיל להתבשל, נעשה רך, וכבר נראו חרצניו דרך הזג אך עודנו בסר: מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו הענבים והאבשים משהבאישו (מעשרות א ב).  הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה הבאיש כונס לתוך ביתו (שביעית ד ח). –  וירקות: אם אין מנכשין את הירק ומשליכין את פסולתן לחוץ הוא מבאיש (ילק' שמע', בלק, תשעא), מתקלקל.

–  הפעל, °הָבְאָשׁ, הובאש: הובאש בשרו (פיוט', ז פסח), נרקב והסריח.

– התפעל, הִתְבָּאֵשׁ, –  עם פלוני, כמו נבאש בפלוני, פלוני נעשה לו שונא ואויב גמור שלא יסלח לו:  ויראו עמון כי הִתְבָּאֲשׁוּ עם דויד (דהי"א יט ו).  שאלתיהו הֲתִתְבָּאַשׁ ותגע בחכמי דור ותרע את משיחיו [([מקור: ר"י הלוי, היתנכר]]).  התנבלה איך אאמירה הִתְבָּאֲשָׁה איך לא אמירה (הוא, יונה תקנן). –  ובמשמעת נהפכו לבאושים: פרחי גפני אכלה האש פתוחי סמדרי מהרו לְהִתְבָּאֵשׁ (אילת השחר יום ו, אני הכרם).