בָּבָה

1, ש"נ, —  פתיחה באמצע העין, השחור שבעין, Augapfel; pupille; pupil: הנגע בכם נגע בְבָבַת עינו זכרי' ב יב. — ואמר המשורר: ונלקח מחמד עיני ונשארתי בלי בּבה ראב"ע, תוחלתי נכזבה. לנודו חרדו לבבות וכל עפעף וכל בָּבות זורמו מים עבות סמא"צ קינות על המתים, על בחורה. ועי' עין.



1 יש סוברים שהוא מן בבא הקודם, במשמעת שער, פתיחה. אך דיטר' פליש' ואחרים החליטו כי בבה כמו בוּבוּ بُوبُو בערב', ר"ל ילד קטן. וכמו אישון, וכמו בת עין ובסור' בבתא ובבונא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים