בָּבָה
1, ש"נ, — פתיחה באמצע העין, השחור שבעין, Augapfel; pupille; pupil: הנגע בכם נגע בְבָבַת עינו זכרי' ב יב. — ואמר המשורר: ונלקח מחמד עיני ונשארתי בלי בּבה ראב"ע, תוחלתי נכזבה. לנודו חרדו לבבות וכל עפעף וכל בָּבות זורמו מים עבות סמא"צ קינות על המתים, על בחורה. ועי' עין.
1 יש סוברים שהוא מן בבא הקודם, במשמעת שער, פתיחה. אך דיטר' פליש' ואחרים החליטו כי בבה כמו בוּבוּ بُوبُو בערב', ר"ל ילד קטן. וכמו אישון, וכמו בת עין ובסור' בבתא ובבונא.