* 1, ש"ז, מ"ר חֲטָטִים, — כעין צמח של שחין או מורסה קטנה על הפנים, על העור, Blatter; bouton; pustule: החושש בראשו ומי שעלו בו חטטין סך את השמן ואינו סך יין וחומץ (תוספתא תרומ' ט יד). שמואל בר אבא עלו בו חטטין (ירוש' מו"ק ג פב ד). הרי שעלת חטטין מי מהלך בה או מסיית (שם יבמ' ח ט:). רוחצין במי טבריה ובמי משרה ובימה של סדום ואע"פ שיש לו חטטין בראשו (שבת קט:). ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש (יומ' עז:). לא היו אומות העולם ראויים שיהיה בהם מעלה חטטים ולמה יש בהם מעלה חטטים אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם לא אומה של מצורעים אתם (מד"ר בראש' פח). בשעה שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (שם פט). ע"י שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין (שם ויקר' יט). —  °חטטים יבשים: ומיץ החלב משלשל האדומה ויועיל למי שהזיקו יין והירקון והגרב ולבוהק ולחבורות לחטטים היבשים (מ' אלדבי, ש"א ה).