בְּךָ
בהפס' ולנק' בָּךְ, – מלת הגוף לנוכח להורות התוך והפנמיות בכל המשמעות של שמוש בְּ. – ונהגו המשוררים לאמר בָּךְ לזכר גם שלא בהפסק: חֻברו בָּךְ נעים חסדים והשכל כאשר חברו שתי עם ערבים (רמב"ע תרשיש א). – ומצוי שמוש זה אצלם.
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.