אות השניה באלף בית העברי ושמה בֵּית, עי' ערך בֵּית.

מוצא אות זו עקרו מן השפתים, והיו המדברים עברית מפיקים אותה כמעט באופן אחד בכל מקום שהיא באה1, בתחלת הברה או באמצע או בסופה, בקבוץ השפתים זו על זו בכח בקצת השתתפות בקצה הדוק הלשון, ולכן נחשבת אות זו גם מאותיות הדליקה זה.  אך מפני שבטבע הברתה הוא שכשהיא באמצע ההברה יפיק אותה המדבר באופן קצת יותר קל ורך, לא בכל כח הקשת חיצוניות השפתים, ובקצת שתוף נשימה מבפנים, גברה הברה קלה ורכה זו של קול האות בית יותר ויותר, ובזמן מאוחר, בימי הגמרה, היתה כבר נהוגה הברה כפולה לאות  זו: האחת בתחלת הברה, ההברה הקדומה, הכבדה, ובאמצע ההברה (אחרי תנועה פתוחה ואחרי שוא נע) ובסופה, ההברה הקלה שנתרככה ונתנשמה ורפתה לגמרה.  וכדי להבדיל בין הבית המצינת הברה הקשה ואותה המצינת הברה הרפה עשו סימן ודגשו את הבית בכל מקום שהברתה קשה בדגש בתוכה כזה בּ, והיא בּית דגושה, ויש ששמו גם קו משכב על הבית בכל מקום שהברתה רפה והיא בית רפויה, ואחרי כן החלו מעט מעט להשמיט את סימן הרפה וכתבוה בית רפויה בסתם, בלי סימן.  הברה כפולה זו של הבית נהוגה גם עתה בקרב רוב היהודים, ספרדים ואשכנזים ותימנים וקראים.  רק קצת יהודי אפריקה (מערבים מאלג'יר) והספרדים בצפת וטבריה אינם מבדילים והוברים בכל מקום בהברה קשה.  השמרונים הברים את הבית רפה בסוף הברה: לְבַבְכֶם — לֶבַּב-. 

בצרופי שרשי המלים העבריות לא תבוא האות ב לפני פ, בפ, ואחרי ו, וב, ואחרי מ, מב (מנחם, מחברת דף י).

יש חכמים מיחסים לבית, בפרט רפויה, פעולה מארכת על התנועה שלפניה, כמו עָב במקום עַב, תושָׁבֵי במקום תושְׁבֵי, וכיוצא בזה (Kö, II, 495), וכמו כן אות ב אוהבת תנועת ֻ ושמרת על תנועה זו גם במקום שלפי מנהג הלשון היתה תנועה זו צריכה להשתנות, כמו סֻבלו וכן תעבוּרו (שם דף 512).

ב היא אחת מאותיות השמוש2, ותתחבר עם אותיות כנוי הגוף בִּי, בְּךָ, בָּךְ, בּוֹ, בָּהּ, בָּנוּ, בָּכֶם, -כֶן, בָּהֶם, -הֶן, — עי' כ"א במקומו.  ותתחבר עם שמות ופעלים, מונעה בְשוא בְּ3 ולפני שוא בחירק קצר, ולפני יוד שואית בחירק ארוך והיוד תנוח (בִּידֵי, בִּיעָף, בִּיקָר, בִּישִישִים), ולפני אהחע בתנועת אות אהחע שלאחריה4, ולפני קמץ חטף בקמץ רחב, בָּאֳנִי, בָּחֳרִי5, ולפני אֱלֹהִים בצירי והאלף תנוח, בֵּאלֹהִים, ולפני ה הידיעה בפתח או בקמץ ותשמט ה הידיעה, ולפני הֵ מקור נפעל בצירי ונשמטה ה הבנין, בֵּעָטף6 במקום בְּהֵעטף, או בסגול בֶּהָרֵג, או בחירק וּבִכִּשָלוֹ. ותשמש – א) אל יחס שבו, להמקום והזמן, תחת בתוך, בקרב, in, innerhalb, am; dans, à; in, at: בָּעִיר, בַּבַּיִת, בַּבּוֹר, בְּיָדִי, בְּפִי, בְּרֵאשִׁית, בַּשָׁנָה ההיא, בַּיוֹם, בַּלַיְלָה, בְּעוֹד, בְּטֶרֶם: ובהמתך וגרך אשר בִּשְׁעָרֶיךָ (שמות כ י).  ה' אלהינו דבר אלינו בְּחֹרֵב (דבר' א ו).  ונתתי להם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יד ושם (ישע' נו ה).  ולמשל בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה (ברא' א יח).  וּבַיּוֹם הראשון מקרא קדש (שמות יב יו).  בְּיוֹם הכפרים (ויקר' כה ט).  וּבְרָאשֵׁי חדשיכם (במד' י י). – ב) להחמר המשמש למלאכת איזה דבר,

aus; en; of:

  ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בַּצֶּמֶר או בַפִּשְׁתִּים (ויקרא יג נב).  לעשות כל מלאכה בַּנְּחשֶׁת (מ"א ז יד).  וכבש בַּזָּהָב לכסא (דהי"ב ט יח). – ג) לצין אחד פרט מתוך רבים

unter; parmi; among

רבתי בַגּויִם שרתי בַּמְּדִינוֹת היתה למס (איכה א א). היא ישבה בַגּוים לא מצאה מנוח (שם שם ג).  לא היה כמהו בְּכֹל מלכי יהודה (מ"ב יח ה).  אחיתפל בַּקּשְׁרִים (ש"ב טו לא).  ליש גבור בַּבְּהֵמָה (משלי ל ל).  מנשים בָּאֹהל תברך (שופט' ה כד).  וישר בָּאָדָם אין (מיכה ז ב).  היפה בַּנָּשִׁים (שה"ש א ח).  האדם הגדול בַּעֲנָקִים (יהוש' יד טו).  אם יראה איש בַּאֲנָשִׁים האלה (דבר' א לה).  אדני בְּסֹמְכֵי 7 נפשי (תהל' נד ו).  ה' לי בְּעֹזְרָי (שם קיח ז). – וכן להורות חלק מהכל: ויך בַּפְּלִשְׁתִּים (ש"ב כג י).  ויהרג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם (תהל' עח לא).  לחמו בְלַחְמִי ושתו בּיַיִן מסכתי (משלי ט ה).  והנותר בַּבָּשָׂר וּבַלֶּחֶם 8 (ויק' ח לב).  כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה (דמאי ו ג).  האשה שהיתה אוכלת בתרומה (תרומ' ח א). – וכן לפרט פרטים אחדים מכלל אחד: בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל השרץ (ברא' ז כא).  בְּכֹל אשר תרמש האדמה וּבְכָל דגי הים (שם ט ב).  ואמלל כל ישב בה בְּחַיַּת השדה וּבְעוֹף השמים (הושע ד ג). –      ד) להורות קרוב וסמיכות, אצל, על יד

 am, bei; près de; at, near:

  חנים בָּעַיִן (ש"א כט א).  החיה אשר ראיתי בִּנְהַר כבר (יחזקאל י טו). – ה) ולהורות פעולה בעצם עת פעולה אחרת או תכף ומיד אחריה

indem, als; en, quand; when:

 ויהי בִּהְיוֹתָם בשדה ויקם קין (בראשי' ד ח).  ויהי בהקשתה בְּלִדְתָּהּ ותאמר (שם לה יז).  ושני לחת העדת ביד משה בְּרִדְתּוֹ מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בְּדַבְּרוֹ אתו (שמות לד כט).  ותרץ את שבתתיה בָּהְשַמָּה 9 מהם (ויקרא כו מג).  גאל הדם הוא ימית את הרצח בְּפִגְעוֹ בו (במד' לה יט).  וּבְרֶדֶת הטל וכו' ירד המן (שם יא ט).  אם נבלת בְהִתְנַשֵּׂא (משלי ל לב).  נפשי יצאה בְדַבְּרוֹ (שה"ש ה ו).  ויהי בְּהִשָּׁמַע דבר המלך ודתו וּבְהִקָּבֵץ נערות (אסת' ב ח).  ויבא יעקב שלם וכו' בְּבֹאוֹ מפדן ארם (ברא' לג יח).  בְּהוֹצִיאֲךָ את העם ממצרים תעבדון את האלהים (שמות ג יב).  בשנת בא תרתן אשדודה בִּשְׁלֹח אתו סרגון (ישע' כ א).  איפה היית בְּיָסְדִי ארץ (איוב לח ד).  וה' שב את שבית איוב בְּהִתְפַּלְלוֹ בעד רעהו (שם מב י). על כן לא נירא בְּהָמִיר ארץ וּבְמוֹט הרים (תהל' מו ג).  וּבְפָרִשְׂכֶם כפיכם אעלים עיני מכם (ישעי' א טו). – ו) הכלי והאמצע, לעשות ולהשיג דבר, במשמעת על ידי

 Werkzeug und Mittel; instrument, :moyen; instrument, mean

 רבים אשר מתו בְּאַבְנֵי הברד מאשר הרגו בני ישראל בֶּחָרֶב (יהוש' י יא).  תרמסו בְּרַגְלֵיכֶם (יחזק' לד יח).  פן יפגענו בַּדֶּבֶר או בֶחָרֶב (שמות ה ג).  ואם בִּכְלִי ברזל הכהו (במד' לה טז).  בנהר יעברו בְרָגֶל (תהל' טו ו).  קרא בְגָרוֹן (ישעי' נח א).  ה' בְּחָכְמָה יסד ארץ כונן שמים בִּתְבוּנָה (משלי ג יט).  ודוד מנגן בְּיָד (ש"א יט ט).  ויט בְּכֹחַ (שופט' טז ל).  בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כבדוני (ישעי' כט יג).  ותבא לנסתו בְּחִידוֹת (מ"א י ב).  בַּמָּה אדע (בראש' טו ח).  בְּזֹאת תדע (שמות ז יז), עי' זאת.  ואם בְּאֵלֶּה לא תִוָּסֵרוּ (ויקר' כו כג), עי' אלה.  כי בָאֵשׁ ה' נשפט וּבְחַרְבּוֹ את כל בשר (ישע' סו טז).  בָּאֵשׁ תשרפו (ויקר' ח לב).  העטופים בְּרָעָב (איכה ב יט).  בְּגוֹרָל יחלק את הארץ (במד' כו נה).  האיש מקדש בו ובשלוחו (קידו' ב א).  והקפה נגבית בשנים ומתחלקת בג' (פאה ח ז).  נצולין בצמיד פתיל (פרה יא א).  היכה באחר ידו בנייר בפינקס וכו' (תוספתא ב"ק ט לא). – ז) הסבה והתכלית

 Ursache, Zweck; cause, but; cause, aim :

התשחית בַּחֲמִשָּׁה את כל העיר (בראשית יח כח).  איש בְּחֶטְאוֹ יומתו (דבר' כד טז).  בְּצִדְקָתִי הביאני ה' לרשת את הארץ (שם ט ד).  ויעבד יעקב בְּרָחֵל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים בְּאַהֲבָתוֹ אתה (בראש' כט כ).  ויעבד ישראל בְּאִשָּׁה וּבאשָׁה שמר (הושע יב יג).  בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נמכרתם (ישעי' נ א).  אל נא נאבדה בְּנֶפֶשׁ האיש הזה (יונה א יד). – ח) לאופן ודרך ותכונת הפעולה: ויברא אלהים את האדם בְּצַלְמוֹ (בראש' א כז).  ושפט בְּצֶדֶק דלים (ישע' יא ד).  מכה נפש בִּשְׁגָגָה בבלי דעת (יהושע כ ג).  וישאהו בַמוֹט בִּשְׁנָיִם (במד' יג כג). – ועפי"ר תשמש לתאר הפעל: אדני יי' בֶּחָזָק יבוא (ישעי' מ י).  לא בִמְהֵרָה ינתק (קהל' ד יב).  כי בְשִׁגָּעוֹן ינהג (מ"ב ט כ).  ואכלתם אתו בְּחִפָּזוֹן (שמות יב יא).  והלכתם עמי בְּקֶרִי (ויקר' כו כז).  ובטוב העולם נדון (אב' ג טו).  מותר תרומה מה היו עושין בה לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר והשכר מקיצין בו את המזבח (כתוב' קו:).  ואין מזכירין זכרונות וכו' אלא בשני ימים טובים של ר"ה וכו' ואף באלו בקושי התירו (מס' סופרים יט ח). – ט) ליחס שעִם, לחבור וקשור ונגיעה וכדומה,

mit; avec; with :

 ויצא אדום לקראתו בְּעַם כבד וּבְיָד חזקה (במד' כ כ). ותבא ירושלמה בְּחַיִל כבד (מ"א י ב).  וישמעאל בן נתניה נמלט בִּשְׁמֹנָה אנשים (ירמ' מא טו).  כי בְמַקְלִי עברתי את הירדן הזה (בראש' לב יא). ואחרי כן יצאו ברְכֻשׁ גדול (שם טו יד).  נטה את ידך בְּמַטֶּךָ (שמות ח א). בְּשִׁבעים נפש ירדו אבתיך (דבר' י כב).  ונשארתם בּמְתֵי מעט (שם כח סב).  בַּחצּים וּבַקֶּשֶׁת יבא שמה (ישע' ז כד). במקור נשמט מספר הפרק . – ובהשאלה: נקדמה פניו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נריע לו (תהל' צה ב).  עבדו את ה' בּשׂמְחָה באו לפניו בּרְנָנָה (שם ק ב). כי בְנַפְשׁוֹ דבר אדניהו (מ"א ב כג). – ובמלת השלילה: וּבְאֶפֶס לאם (משלי יד כח).  בּאין אלפים אבוס בר (שם ד).  אשר ירצח את רעהו בּבְלִי דעת (דבר' ד מב). – י) להורות המעמד: ואתה תבוא אל אבתיך בְּשָׁלוֹם תקבר בְּשׂיבָה טובה (בראש' טו טו).  ויראו שטרי בני ישראל אתם בּרָע (שמות ה יט).  והוא אשה בבְתוּלֶיהָ יקח (ויקר' כא יג). – יא) ולהורות הדמיון הגמור: בד בְּבַד יהיה (שמו' ל לד).  שאיני נהנה מישראל מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא (נדר' לא).  אוֹת בְּאוֹת, דִּבּוּר בְּדִבּוּר, מִלָּה בְּמִלָּה. – וכן במשמ' כָּל: שָׁנָה בְשָׁנָה דבר' טו כ.  וכן יעשה שָׁנָה בְשָׁנָה (ש"א א ז).  מדי חדש בְּחָדְשׁוֹ ומדי שבת בְּשַׁבַּתּוֹ (ישע' סו כג). – ובכל היחסים האלה תשמש להרבה פעלים ושמות: וידבר אל עפרון בְּאָזְנֵי עם הארץ (בראשית כג יג).  ונח מצא חן בְּעֵינֵי ה' (שם ז ח).  ויקם בי כחשי בְּפָנַי יענה (איוב טז ח). – ולפעלים נתינה ומסירה: וכל יש לו נתן בְּיָדוֹ (ברא' לט ד).  ולא המצתיך בְּיַד דוד (ש"ב ג ח).  הסגיר בְּיַד אויב (איכה ב ז). – ופעלי נגיעה ופגיעה: הוי מגיעי בית בְּבַיִת שדה בְּשָׂדֶה יקריבו (ישעי' ה ח). ויפגע בַּמָּקוֹם וילן (ברא' כח יא). – ופעלי אחיזה ותפיסה: ואחז בְּעָרְפִּי (איוב טז יב).  ותתפשהו בְּבִגְדוֹ (בראש' לט יב). – ומריבה ומלחמה: וירב בְּלָבָן (בראש' לא לו).  אקוט בְּדוֹר (תהל' צה י).  אל תתחר בַּמְרֵעִים (שם לז א). – ולתמורה וחלוף: בְּכֶסֶף מלא יתננה לי (בראש' כג ט).  אלי תבוא כי שכר שכרתיך בְּדוּדָאֵי בני (שם ל יז).  ויקן את חלקת השדה וכו' בְּמֵאָה קשיטה (שם לג יט.  איש יבא בְּפִרְיוֹ אלף כסף (שה"ש ח יא).  המחליף פרה בחמוֹר (ב"מ ח ד).  תן לפועלי בסלע מעות (שבוע'  ז ה).  ומדד לו באיסר שמן (ב"ב ה ט).  סאה בכמה א"ל שני דינרין (אדר"נ יב).  מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה (ע"ז יח.). – ובמשמעת תחת: ולא תחוס עינך נֶפֶש בְּנֶפֶש עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵן יַד בְּיַד רגל בְּרָגֶל (דברים יט כא). – והליכה וביאה: אם בְּחֻקֹּתַי תלכו (ויקר' כו ג).  תלכו בַּשֶּׁבִי (ירמ' כ ו). – וזכירה: וּבְשֵׁם אלהיהם לא תזכירו (יהוש' כג ז).  וּבֵאלֹהֵי ישראל יזכירו (ישע' מח א). – ועוד פעלים אחרים, בגד, פשע, מרד, מרה, מעל: וימעלו בנ"י מעל בַּחֶרֶם (יהוש' ז א). וכחש בַּעֲמיתוֹ (ויקרא ה כא).  כי דברנו בַיי' ובך (במדב' כא ז). ואני בַיי' אעלוזה אגילה בֵּאלֹהֵי ישעי (חבקוק ג יח).  שמחו בַּאֲבימֶלֶך וישמח גם הוא (שופט' ט יט).  איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות ד א).  כי רוצה ה' בְּעַמּוֹ (תהל' קמט ד).  בְּצִיּוֹן געלה נפשך (ירמ' יד יט).  ראה ה' בְּעָנְיי (בראש' כט לב).  כן בַּקּדֶשׁ חזיתך (תהל' סג ג).  אבינה בַבָּנים (משלי ז ז). צפה ברוח הקדש  (מד"ר בראש' עט).   המסתכל   בקשת (קדוש' מ.).  נסתכל ביום המיתה ( ברכ' י.).  כי לא ידע עבדך בְּכָל זאת (ש"א כב טו).  ולא אריח בְּרֵיחַ ניחחכם (ויקר' כו לא).  ואשעה בְחֻקֶּיךָ (תהל' קיט   קיז).  עוסק בדברי תורה (ברכ' נ:).  נושא ונותן בהלכה, –  ובמשמ' אחרת: נשאת ונתת באמונה (שבת לא.).  הנושא ונותן בדברים לא קנה (ב"מ מח.).  הנבאים בּשְׁמי  (ירמ' יד טו).  הנבאו      בַבַּעַל (שם כג יג).  ויקרא בְּשֵׁם ה' (בראש' יב ח). –  ופעלי שאל ודרש בעצה: לשאל    בָּאוב (דהי"א י יג).   וישאלו בֵאלֹהים (שופט' כ יח).  לדרש בְּבַעַל זבוב (מ"ב א ג).  שאל בַּתְּרָפִים (יחזק' כא כו). שואל בשלומו (ברכ' ה א ).  עת אשר שלט האדם בְּאָדָם לרע לו (קהל' ח ט).  הנגשים בָּעָם (שמות ה ו).  ויאיצו המלאכים בּלוֹט (בראש' יט טו).  זה יעצר בְּעַמּי (ש"א ט יז). – הוא בְּחֶנֶק, בִּסְקִילָה: הרי זו בחנק וכו' הרי זו בסקילה (כתוב' ד ג), ר"ל היא חיבת חנק.  דם הכליות דם אברים הרי אלו בלא תעשה (כריתו' כב.). – ולהורות השיעור והמדה, בכדבר: הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן ובמת הנוגע  בכחצי זית (אהל' ג א).  כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס (מקוו' י ז).  שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו (ערכ' י:). – ובחבור מלות: בְּאֵין, בְּלֹא, בּבְלי דעת, בַּאֲשֶׁר, בַּעֲבוּר, בּגְלַל, בַּלָאט, בְּעוֹד, בּמְאֹד מְאֹד: הגונב סלע בלא יודע והבליע לו בחשבון יצא (תוספת' ב"ק י).  ומימי רגליו (של הזב) מטמאין טומאה חמורה בכל שהו (כריתו' יג:).  בעל כרחן הקישן הכתוב (יומא טו.).  מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (סוטה יט:).  לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב (ב"ק ס:).  עון הכתיב והחתים בעל פה ובשטר (סליח' יום ז, אין תליה(. – ועם ידוע, *בידוע ש: מצאו (הכהן את ביה"כ) נעול יודע שיש שם אדם פתוח בידוע שאין שם אדם (תמיד כו.).  שור שהיה רודף אחר חבירו וכו' אם בידוע שהם המיתום הרי אלו משלמין וכו' אם בידוע שהשחורים המיתו את הלבנים וכו' (תוספתא ב"ק ג ז).  אם לא באתי מיכן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא בידוע שאיבד את זכותו (שם ב"מ א יז).  קטן אי אתה צריך לחזור עליו בידוע שאין לו גואלין (סנה' סט.).  כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בהן עבירה (שם קח:).  בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו (נדר' כב:).  נמצא עליה קורט דם בידוע שלפני שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה (חולין נא.).  אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה (שם נט).  אם מסכסך (הקיסם) בידוע שזכר הוא ואם לאו בידוע שנקבה היא (ניד' כה:).  משל למלך שיצא וחיילותיו לפניו בידוע שחיילותיו של מלך הן (שם לז:).  יביא עריבה מלאה מים ונותן קדרה לתוכה אם כנסה בידוע שכונס משקה ואם לאו בידוע שמוציא משקה (שם מט.). – ועם אולי, °בְּאולי, אם, °בְּאִם, עי' במקומו. – ותשמש במשמעת °אדות מה ידֻבר בענין10: שער ב' בזכרון מוצאי האותיות (ריב"ג רקמה, ב).  מאמר א' בהשארת הנפש, השני בהודעת העתידות, השלישי בידיעת השם יתברך, הרביעי בהשגת השם, החמשי בגרמים השמימיים, הששי בחדוש העולם (הרלב"ג מלחמות, הקדמה).  המאמר הראשון בחקירה מעקרי הדתות, השני בבאור עקר הראשון (ר"י אלבו, עקרים, הקדמ').  בסוגי הדברים בהלצה וכו' (נופת צופים, מסיר לאון, ראשי הפרקים).

בקצת שמות פרטיים נוספה האות ב לפני שרש השם, בִגְוֵי, בדקר11, בלשן, ברשע

ב  יבוא במקום פ, הבקר — הפקר וכיוצא בזה.  וכן תבוא במקום פ שבשאר הלשונות האחיות, וגם במקום שאר האותיות שהן ממוצא אחד עמה.

במספרים תשמש תחת המספר שתים12: ב תרין כ עשרין (פסיקתא ר"כ, שוש אשיש).