1, במליצה עֲלֵי2, עָלֵי, עָלֶיךָ, עָלַיִךְ, עָלָיְכִי, עָלָיו, עָלָו, עֲלֶיכֶם, עֲלֵכֶם, עֲלֵיכֶן, עַלֵהֶם, עֲלֵהֶם, עׁלֵימוֹ, עֲלֵיכֶן עֲלֵיהֶם, עֲלֵהֶם, עָלֵימוֹ, עֲלֵיהֶן, עֲלֵהֶן.
— א) מלת יחס, — א) לסמן את השטח שאיזה דבר נמצא למעלה ממנו, או את המקום שבו, או למעלה ממנו, או את המקום שבו, או למעלה ממנו, או את המקום שבו, או למעלה ממנו, נעשית איזו פעולה, auf; sur; upon: ויאמר אלהים תדשא הארץ עשב וכו' אשר זרעו בו עַל הארץ (בראש' א יא). והיו למאורת ברקיע השמים להאיר עַל הארץ (שם יה). ועוף יעופף עַל הארץ עַל פני רקיע השמים (שם כ). ויאמר יי' אלהים אל הנחש וכו' עַל גחנך תלך (שם ג יד). והוא (יעקב) צלע עַל ירכו (שם לב לב). וכתבתי עַל הלחות את הדברים אשר היו עַל הלחות הראשונים (שמות לד א). — ובפרט אחרי פעלים כמו נוח, ישב, שכב, רכב, וכדומ'. — ובהשאלה אחרי בטח, נשען. — וכן *נִסְתַּמֵּךְ עַל: התחיל (פנחס) מסתמך על עץ שלה עד שהגיע לפתחו (ירוש' סנה' י יב). כרם הנטוע על פחות מד' אמות ר"ש אומר אינו כרם וחכ"א ה"ז כרם (ב"ב קב:). — *ולסמן מדה מרֻבעת של השטח כאלו הרחב מונח על האורך: נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וכו' (סוט' ב ב). — ומדה מעֻקבת: ג' על ג' על רום ג' (שביע' ג ה). — על פה, לשון שפה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע עַל פיך (שמות כג יג). ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עֲלֵי פיך (תהל' נ יו). ומלתו עַל לשוני (ש"ב כג ב). לא רגל עַל לשוני (תהל' יה ג). ובל אשא את שמותם עַל שפתי (שם יו ד). — ומבגדים שנמצאים עַל הגוף: ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עָלָיו (בראש' לז כג). ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם (של הגבעונים) ושמלות בלות עֲלֵיהֶם (יהושע ט ה). ויאמר (בעז) הבי המטפחת אשר עָלַיִךְ (רות ג יה). — ודברים אחרים שנושאים עַל הגוף: ואחר יצא אחיו אשר עַל ידו השני (בראש' לח ל). פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עֲלֵיהֶם (דבר' ז כה). ויואב חגור מדו לבשו וְעָלָו חגור חרב (ש"ב כ ח). איש חרבו עַל ירכו שה"ש ג ח— ועם פעל היה: לא יהיה כלי גבר עַל אשה (דבר' כב ה). — ובמשנה: היו עליה כלי זהב וקטלאות (סוט' א ו). — ועלה עַל: ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עָלֶיךְ (ויקר' יט ט). עי' עָלָה. — ועם פעלים כמו גנן, כסה, סכך, עטה, פרש. — ובתלמ': המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל (כלא' ו ד). המאהיל עליה טמא (ירוש' משק' א ב). — וכן מן דבר המכסה דבר אחר: באהל מועד מחוץ לפרכת אשר עַל העדת (שמות כז כא). — ובהשאלה: חומה היו עָלֵינוּ גם לילה גם יומם (ש"א כה יו). ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עָלַי (נחמ' ב ח). סגר עַל: סגר עֲלֵיהֶם המדבר (שמות יד ג). יסגר עַל איש ולא יפתח (איוב יב יד). — ב) מה שמכביד עַל אדם, מטריח מצער אותו: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטמאתו עָלָיו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה (ויקר' ז כ). מוסר שלומנו עָלָיו (ישע' נג ה). פשעינו וחטאתינו עָלֵינוּ ובם אנחנו נמקים (יחזק' לג י). תכבד העבדה עַל האנשים ויעשו בה (שמות ה ט). ויאמר לו דוד (לחושי הארכי) אם עברת אתי והית עָלַי למשא (ש"ב יה לג). חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עָלַי לטרח (ישע' א יד). למה שמתני למפגע לך ואהיה עָלַי למשא (איוב ז כ). והצאן והבקר עלות עָלַי (בראש' לג יג). ואני בבאי מפדן מתה עָלַי רחל (שם מח ז). יבכו עָלַי לאמר וכו' (במד' יא יג). — ובתו"מ ויהי מורא שמים עליכם (אבו' יא ג). אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי וכו' (שבת עז:). כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה (מד"ר שה"ש, הנה מטתו). — ג) מה שמוטל עַל אדם כחובה, תשלום וכדומ' ויאמר (לבן ליעקב) נקבה שכרך עָלַי ואתנה (בראש' ל כח). הרבו עָלַי מאד מהר ומתן ואתנה (שם לד יב). — ועם הפעלים שים, שית, נתן, צוה, כתב, נטל, עזב, גלל, השליך, פקד וכדומ'. — ובלי פעל: כל מחסורך עָלָי (שפט' יט כ). זבחי שלמים עָלָי (משלי ז יד). — ועם מקו': וְעָלַי לתת לך עשרה כסף (ש"ב יח יא). — ועם היה: חדש בשנה יהיה עַל אחד3 לכלכל (מ"א ד ז). — ובתלמו': האומר הרי עלי עצים (שקל' ו ו). הרי עלי לגלח חצי נזיר (נזיר ב ו). כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות (אבו' ג ה). האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים (רב גידל בשם רב, נדר' ח.). קא סברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו (ב"ב יח:). אשה שהיו עליה ספק חמש לידות וכו' מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים (שם קסו.). מחוי להו ר' ינאי בר ישמעל עלי ועל צוארי (ע"ז ל.). ב"ד גוזרין שלשה תעניות על הצבור (תענ' א ה). — ובסהמ"א: והיה עליך להצדיקם בזה כאשר הצדקת אותם בענינים ובפרושים (תלמידי מנחם, תשו' 44). עלי שלשה דברים שאשים עיני עליו כשהוא בא ושארחיב לו מושב כשהוא יושב וכו' (ר"י א"ת, מבח' הפני' לרשב"ג 29). — ד) להביע שאיזה רגש או מצב נפשי מתהוה בנושא עצמו ופועל עָלָיו: מה תשתוחחי נפשי ותהמי עָלָי (תהל' מב ו). בהתעטף עָלַי רוחי (שם קמב ד). עָלַי לבי דוי (ירמ' ח יח). נהפך עָלַי לבי (הוש' יא ח). ותתפעם רוחו (של נבוכדנצר) ושנתו נהיתה עָלָיו (דני' ב א). והודי נהפך עָלַי למשחית (שם י ח). וימלך לבי עָלַי ואריבה את החרים ואת הסגנים (נחמ' ה ז). אם עַל המלך טוב יכתב לאבדם (אסת' ג ט). ולב נבל טוב עָלָיו והוא שכר עד מאד (ש"א כה לו). — ה) חיה עַל: וְעַל חרבך תחיה (בראש' כז מ). לא עַל הלחם לבדו יחיה האדם (דבר' ח ג). ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עֲלֵיהֶם הוא יחיה (יחזק' לג יט). — ו) לסמן את הטעם והסבה לאיזו פעולה, כאלו הפעולה נמצאת מלמעלה לסבה, או נשענת עליה: הנך מת עַל האשה אשר לקחת (בראש' כ ג). כי עָלֶיךְ הרגנו כל היום (תהל' מד כג). כי לא עַל צדקתנו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמך הרבים (דני' ט יח). — וכן בדבורים עַל זה, זאת, עַל מה, עַל אדות, עַל דבר, עַל כן, עי' ערכים אלו. — ועם מקו': ויקרא שם המקום מסה ומריבה עַל ריב בני ישראל וְעַל נסתם את יי' (שמות יז ז). הנני נשפט אותך עַל אמרך לא חטאתי (ירמ' ב לה). כה אמר יי' וכו' עַל דושם בחרצות הברזל את הגלעד (עמו' א ג). — ואחרי פעלים בכה,ספד, שחק, חדה, נחם וכדו', עי' ערכים אלו. — ובמשנה: על שלש עבירות נשים מתות שבת ב ו. כחס על הנר וכו' שם ה. ומעשה ושאלו את ר"ט עליה ועל החלה שנטמאה ביצ' ג ה. — ובסהמ"א: לפי שבעלי שלמות השכל הזה הם על מעלות חלוקות ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, לו.. ולו השכיל הנמצאות על הפנים אשר הם עליהם נמצאים היו קודמות בטבע אליו על צד מה שיוקדם המושכל לשכל ר"מ הנרבוני, המאמר בבחירה, ד"ח מ. — עַל הדבר, המשפט: וישבע לו עַל הדבר הזה בראש' כד ט. הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם עַל כל הדברים האלה שמות כד ח. ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם עַל המשפטים האלה במד' לה כד. ונבנתה עיר עַל תלה וארמון עַל משפטו ישב ירמ' ל יח. — *ולסמן את האמצעי, כמו עַל ידֵי: של בית נמר היו מלקטין על החבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן פאה ד ה. שלא ימחה על המים סוט' א ד. — הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה ב"ב ח ח. הבנות נזונות על הבנים שם. לא ישחוט עליו בכור' ה ב. נוטל נפשו עליה מכו' ג טו. כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכו' גופו מחולל על הבריות אבו' ד ו. — ובסהמ"א: שאין אדם נודר אלא על לשון שהוא רגיל לדבר רש"י, ר"ה יב:. — וכן עַל פה: קראה (את המגלה) על פה מגי' ב א. המחלק נכסיו על פיו ב"ב ט ז. — בעַל פה, תורה שבעל פה, בנגוד לתורה שבכתב עי' פה. — ודבורים עַל פי, עַל שם, עַל ידֵי, עי' ערכים אלו. ובמשמ' כפי, לפי, כמו: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים עַל צבאתם שמות ו כו. ויתילדו עַל משפחתם לבית אבתם במד' א יח. אתה כהן לעולם עַל דברתי מלכי צדק תהל' קי ד. — ובתלמו': על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים תענ' ד ב. — לסמן דבר שבשבילו נעשית הפעולה: המלט עַל נפשך בראש' יט יז. אשר נלחם אבי עַלֵיכֶם שפט' ט יז. אנכי אדבר עָלֶיךָ אל המלך מ"א ב יח. לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפני עַל עמה אסת' ד ח. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עָלַי שם יו. מיכאל השר הגדול העמד עַל בני עמך דני' יב א. ואלה יעמדו עַל הקללה דבר' כז יג. ופר חטאת תעשה ליום עַל הכפרים שמות כט לו. עי' כפר. — ובמשנה: כשהיה מתפלל על החולים ברכ' ה ה. מברך על איזה מהם שירצה שם ו ד. האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים וכו' פסח' ח ג. — ח) במשמ' נגד, למרות: עַל דעתך כי לא ארשע איוב י ז עַל משפטי אכזב שם לד ו. — ובמשנה: וכל המתנה על שכתוב בתורה תנאו בטל כתוב' ט א. — ט) במשמ' בנוגע ל..., אחרי פעלים אמר, דבר, הגיד, שמע, צוה, צעק, התודה, חטא, נבא, וכדומ': וְעַל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם אלהים בראש' מא לב. עַל כל דבר פשע עַל שור עַל חמור עַל שה עַל שלמה עַל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם שמות כב ח. נפש כי תחטא ומעלה מעל ביי' וכו' עַל אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה ויקר' ה כא-כב. וזאת לפנים בישראל עַל הגאלה וְעַל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו רות ד ז. — ובתלמוד: ואמרו לה על בתה נזיר ו יא. השומע על מתו פסח' צב:. כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ב"מ א ז. אמרו עליו על רבי זכריה בן אביקלוס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן שבת קמג.. — נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה פאה ח ב. מפני שחשודין על הרביעה וכו' על העריות וכו' על שפיכות דמים ע"ז ב א. חוששין על שכרו משום שביעית וכו' ירוש' דמאי ו יא. — ובסהמ"א: ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא ולא האמין אדם אותי על סודו וגליתיו ר"י א"ת, מבח' הפני' לרשב"ג 34. ודע לך אלכסנדר כי הודענוך כל הדברים אשר אנחנו עליהם1 יוסיפון קט. — °ובמשמ' בזמן של2: מה שאומרים על החתונה מילתא דבדיחותא ואומרים מקודם עלא רמז וכו' מגיד שיחות לר' נחמן מברצלב ל:. — י) במשמ' יותר מן: ואני נתתי לך שכם אחד עַל אחיך בראש' מח כב. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה עַל אשר ילקטו יום יום שמות יו ה. או כי תזוב עַל נדתה ויקר' יה כה. ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים העדפים עַל הלוים מבכור בני ישראל במד' ג מו. ארבעים יבנו לא יסיף פן יסיף להכתו עַל אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך דבר' כה ג. אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה עַל כל אשר היה לפני קהל' א יו. וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות עַל כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו דני' א כ. — ובתלמו', להביע ערך היתרון: אם הפרוץ מרובה על העומד ואם העומד מרובה על הפרוץ כלא' ד ד. אפ על פי שהעור מרובה על הבשר מ"ש א ג. יתרות על הראשונות תענ' א ו. יתרות על הבנין ערוב' א ח. יתרות על בנות ג' כתוב' א ד. יתר על ג' סלע ערכ' ב א. — והדבור יתר עַל כן, עי' יָתַר, יֶתֶר. — שפתו העליונה עודפת על התחתונה בכור' ז ה. עי' עדף. — יא) במשמ' נוסף ל-: ואם תקח נשים עַל בנתי בראש' לא נ. ואת מלכי מדין הרגו עַל חלליהם במד' לא ח. ימים עַל שנה תרגזנה בטחות ישע' לב י. הוה עַל הוה תבוא יחזק' ז כו. ועם פעל: ולא שתם עַל צאן לבן בראש' ל מ. וילוו עָלֶיךָ וישרתוך במד' יח ב. עוד אקבץ עָלָיו לנקבציו ישע' נו ח. תנה עון עַל עונם תהל' סט כח. — ובמשנה: נושאין על האנוסה ועל המפותה יבמ' יא א. מוסיף עליו וכו' כתוב' ג ה. — יב) במשמ' ביחד עם: פן יבוא והכני אם עַל בנים בראש' לב יב. עַל מרורים יאכלהו (את הפסח) שמות יב ח. ויבאו האנשים עַל הנשים וכו' שם לה כב. לא תאכלו עַל הדם ויקר' יט כו. לא תאכל עָלָיו (על הפסח) חמץ שבעת ימים תאכל עָלָיו מצות דבר' יו ג. — יג) במשמ' הִתְעַלּוּת, גבוה מן, מעֻלֶּה מן: ולתתך עליון עַל כל הגוים שם כו יט. הגר אשר בקרבך יעלה עָלֶיךָ מעלה מעלה שם כח מג. רומה עַל השמים אלהים תהל' נז ו. כי אל גדול יי' ומלך גדול עַל כל אלהים שם צה ג. ויברכו שם כבודך ומרומם עַל כל ברכה ותהלה נחמ' ט ה. — וכך עם הפעלים גבר, גדל, חזק, נשא, עזז, עי' ערכים אלו. — ובפרט לסמן שלטון וממשלה כמו עם הפעלים מָלַך, הפקיד, היה, שם, שת, נתן, ועם השמות מֶלֶךְ, שר, פקיד, וכדומ'. — ובלי פעל: וְעַל צבאו נחשון בן עמינדב במד' י יד. ויואב בן צרויה עַל הצבא ש"ב ח יו. ויאמר (יוסף) לאשר עַל ביתו בראש' מג יו. שבנא אשר עַל הבית ישע' כב יה. אדרם אשר עַל המס מ"א יב יח. וישלח אשר עַל הבית ואשר עַל העיר והזקנים והאמנים אל יהוא לאמר וכו' מ"ב י ה. ויאמר (יהוא) לאשר עַל המלתחה וכו' שם כב. — ובמשנה: פינחס על החותמות אחיה על הנסכים שקל' ה א. ואין עושין שררה על הצבור פחות משנים שם ה ב. יוחנן שהוא ממונה על החותמות שם ה ד. — יד) במשמ' ממעלה לדבר, גבוה ממנו ואיננו נוגע בו, über; sur, au-dessus de; over, above: ועוף יעופף עַל הארץ עַל פני רקיע השמים בראש' א כ. השמש יצא עַל הארץ שם יט כג. אם זרחה השמש עָלָיו דמים לו שמות כב ב. ביומו יתן שכרו ולא תבוא עָלָיו השמש דבר' כד יה. — וענן יי' עֲלֵיהֶם יומם במד' י לד. והיו שמיך אשר עַל ראשך נחשת דבר' כח כג. יהי עֲלֵיכֶם סתרה שם לב לח. וברא יי' עַל כל מכון הר ציון וְעַל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי עַל כבוד חפה ישע' ד ה. ויי' עֲלֵיהֶם יראה זכר' ט יד. בהלו נרו עֲלֵי ראשי איוב כט ג. — ועם פעלים של תנועה ממעל לדבר: הרם את מטך ונטה את ידך עַל הים ובקעהו שמות יד יו. והניף ידו עַל הנהר בעים רוחו ישע' יא יה. הנשקף עַל גי הצבעים ש"א יג יח. — נקרא שם עַל: וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עָלֶיךָ דבר' כח י. עי' קרא. — השמיע עַל: השמיעו עַל ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ירמ' ד יו. עי' שמע. — *אִיֵּם עַל: ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות סוט' א ד. — ובהשאלה ישן עַל: לא יישן על המלוי1 קאנון א ג ה א. — יה) במשמ' סמוך לדבר, אצל, כאלו הוא שוהה מעל הדבר, an, bei; près de; by, near: וימצאה מלאך יי' עַל עין המים במדבר עַל העין בדרך שור בראש' יו ז. והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עָלֶיהָ שם כט ב. הקדשה הוא בעינים עַל הדרך שם לח כא. בראש מרמים עֲלֵי דרך משלי ח ב. וישיגו אותם חנים עַל הים וכו' עַל פי החירת וכו' שמות יד ט. ותהי עָלָיו רוח אלהים במד' כד ב. ועלי הכהן ישב על הכסא עַל מזוזת היכל יי' ש"א א ט. וְעַל גבול בנימין וכו' וְעַל גבול שמעון וכו' יחזק' מח כד-כה. והיה כעץ שתול עַל פלגי מים תהל' א ג. אם נפתה לבי עַל אשה וְעַל פתח רעי ארבתי איוב לא ט. — ובמשנה: על על סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים יומ' ו ה. — וכן עַל יד, ירך, כתף, עי' ערכים אלו. — ומאכילה ושתיה: מי יתן מותנו ביד יי' בארץ מצרים בשבתנו עַל סיר הבשר שמות יו ג. ואתה תאכל לחם עַל שלחני ש"ב ט ז. למאחרים עַל היין משלי כג ל. אם ילין (הרֵים) עַל אבוסך איוב לט ט. — ובמשנה: היה אוכל עמו על השלחן והניח לפניו לגין וכו' שבת ה ה. שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים רבי שמעון, אבו' ג ד. — ובפרט עם הפעלים נצב, עמד: שלשה אנשים נצבים עָלָיו בראש' יח ב. והוא (אברהם) עומד עֲלֵיהֶם תחת העץ ויאכלו שם ח. עי' יצב, עמד. — ובמשנה: שמרה עומדת על פתח חצרה ב"ק ח ו. — ובסהמ"א: לפי שמספרין בתחלת הלילה ברחוב העיר על פתחיהן זה עם זה אוצ' הגא' א ב, לוין 3. — יו) אחרי פעל של תנועה מלמעלה למטה: כי לא המטיר יי' אלהים עַל הארץ בראש' ב ה. וירד העיט עַל הפגרים שם יה יא. ויפל אברם עַל פניו שם יז ג. ויצק שמן עַל ראשה שם כח יח. וישלך עָלָיו בגד ש"ב כ יב. — ובמדר': והרי המאכלת על צוארו (של יצחק) ובכו מלאכי השרת ונפלו דמעותיהם על הסכין מדר' ויושע, ד"ח ג. — ובהשאלה: ויפל יי' אלהים תרדמה עַל האדם ויישן בראש' ב כא. ומוראכם וחתכם יהיה עַל כל חית הארץ וְעַל על עוף השמים שם ט ב. ויפל פחד יי' עַל העם ש"א יא ז. אשפוך חמתי עָלַיִךְ יחזק' ז ח. — וכן הביא רעה, חטאה עַל פלוני, עי' ערכים אלו. — ובלי פעל: חמסי עַלֶיךָ בראש' יו ה. עָלַי קללתך בני שם כז יג. עָלַי אדני המלך העון וְעַל בית אבי ש"ב יד ט. — וכן בהשאלה עם פעלים שונים להביע את המטרה של הפעולה, כמו רחם, חמל, חוס; התפאר, התענג, שמח, גיל, שוש, שחק, בכה, ספד, אבל, נשא קינה, נשא משל; הנבא, העיר, שמר, שקד; חשב, יעץ, דבר, התודה, עי' ערכים אלו. — ובתו"מ: ליגלג עליו ב"ק נ:. והיה אומות העולם רואין אותן מתמיהין עליהם מד"ר בראש' צח. האלהים חס על כבודן של ישראל שם במד' ט. — יז) אחרי פעל של תנועה מלמטה למעלה, עם פעל עלה, עי' ערכו. — יח) אחרי פעל של תנועה בקו ישר, כדי לעמד עַל הדבר: בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך עַל כנך בראש' מ יג. השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עָלֶיהָ שמות לד יב. ענתת לך עַל שדיך מ"א ב כו. ורוח יי' ישאך עַל אשר לא אדע שם יח יב. — ועַל פלוני, כמו אֶל פלוני: ויעל (יהודה) עַל גזזי צאנו בראש' לח יב. ויקהל העם עַל אהרן שמות לב א. והם לא ידעו כי נגעת עֲלֵיהֶם הרעה שפט' כ לד. מי שמני שפט בארץ וְעָלַי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט ש"ב יה ד. וְעַל מקום, אל מקום, הגידו לי ואפנה עַל ימין או עַל שמאל בראש' כד מט. וירכתו עַל צידון שם מט יג. וילך אלקנה הרמתה עַל ביתו ש"א ב יא. — ובמשנה: מהלכין על כל האחין יבמ' ד ה. והלכה לה על לבו סנה' ט ב. יחזרו1 על הפתחים כתוב' יג ג. איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו מדו' א ב. — בא עַל אשה: ואיש אין בארץ לבוא עָלִינוּ כדרך כל הארץ בראש' יט לא. — ורגיל בתלמו': ישראל שבא על בת כהן כהן שבא על בת ישראל יבמ' ז ה. ואשה המביאה את הבהמה עליה כרית' א א. עי' בוא. — וכן להביע פעולה נפשית המכֻונת אל פלוני או אל דבר: וידע יואב בן צריה כי לב המלך עַל אבשלום ש"ב יד א. כי אין עיניך ולבך כי אם עַל בצעך וְעַל דם הנקי לשפוך וְעַל העשק וְעַל המרוצה לעשות ירמ' כב יז. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו עַל יי' אלהיו תהל' קמו ה. אני לדודי וְעָלַי תשוקתו שה"ש ז יז. לי היתה המלוכה וְעָלַי שמו כל ישראל פניהם למלך מ"א ב יה. ביום ההוא ישעה האדם עַל עשהו ישע' יז ז. — יט) עם פעלים המביעים פעולה של איבה, התקפה נגד פלוני: ויבאו (שמעון ולוי) עַל העיר בטח ויהרגו כל זכר בראש' לד כה. ונאספו עָלַי והכוני שם ל. ויקצף פרעה עַל שני סריסיו עַל שר המשקים וְעַל שר האופים שם מ ב. ואתם חשבתם עָלַי רעה שם נ כ. החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו עַל מדין לתת נקמת יי' במדין במד' לא ג. דבר סרה עַל יי' אלהיכם דבר' יג ו. אחבירה עֲלֵיכֶם במלים ואניעה עֲלֵיכֶם במו ראשי איוב יו ד. חרק עָלַי בשניו שם ט. — וכן עם הפעלים לון, עמד, קום, נלחם, חנה, צור, שפך סולל וכדומ'. — ובלי פעל: ולכן הנני עַל הנביאים ירמ' כג ל. יחדו המה עַל יהודה ישע' ט ב. פלשתים עָלֶיךָ שמשון שפט' יו יב. זה הדבר אשר נעשה לגבעה עָלֶיהָ בגורל שם כ ט. — ובתלמו': בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס סוט' ט יד. אין להם זה על זה אלא תרעומות ב"מ ו א. הריני כמשיב על טרפון אחי ר' יהושע, ידים ד ג. אומרין צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שם ו. חלוקין עליו חבריו על סומכוס ב"ק לה:. חולקין עליו חבריו על בן ננס ר' אבא בר ממל א"ר, ב"ב קה.. הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליו אחד ערער לומר שלי היא וכו' ר"ש בן לקיש, שם קנד:. — ובסהמ"א: מעוט הנקמה אחר היכולת עליה כאשר נאמר על אחד המלכים שאמר למי שנתחייב אצלו וכו' חי יי' כי לולא חזקת כעסי עליך הייתי נוקם ממך נקמה גדולה ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה. כי אתה מוצא עצמך יכול על הדבור ועל השתיקה הוא, הכוזרי ה כ. — וְעָלָיו, במשמ' נגדו, לרעתו, בנגוד אל לו: ויש על האדם מאורח מוסר שיודה על האמת הן לו הן עליו תלמידי מנחם, תשו' 19. אשר יאכל אכלים הראוים לגופתו יהי לו מאכלו והאוכל אכלים לא ראוים תהי עליו אכילתו ולא לו ר"ש הנגיד, ב"מ, הרכבי 134. ואל תסמוך על דבר שאין לך בו זכות ותנוח דעתך על טענה שהיא עליך ולא לך ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג. מי שיהיו דבריו יותר משכלו יהיו דבריו עליו ומי ששכלו יותר מדבריו יהיו דבריו לו הוא, מבח' בפנינ' לרשב"ג 41. — כ) כמו אֶל, ל-: אם עַל המלך טוב אסת' א יט. אם עֲלֵיכֶם טוב דהי"א יג ב. אף נחלת שפרה עָלָי תהל' יו ו. יערב עָלָיו שיחי שם קד לד. יי' גמל עָלָיכִי שם קיו ז. רע עָלַי המעשה שנעשה תחת השמש קהל' ב יז. הלאל יסכן גבר כי יסכן עָלֵימוֹ משכיל איוב כב ב. וְעָלָי הטה חסד לפני המלך עזר' ז כח. כל אשר עשיתי עַל העם הזה נחמ' ה יט. ותמשך עֲלֵיהֶם שנים רבות שם ט ל. — ובסהמ"א: לפי שהפנימית יש לה דרך על החיצונה ר"ש, מעשר' ג ה. — כא) *להציע את הפעול, כמו את: להעביר על1 הכתם שבת ט ה. ללמד על מעשה הקטרת יומ' ג יא. שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה נדר' יא יב. כבש עליו לתוך המים סנה' ט א. הצביע עליו שבועו' ה ב. מציל על הכל עדו' א יד. אין משנין על המנהג ירוש' ב"מ ו ד. — כב) ולפני מלות אחרות, עַל אחרי: ומדד ארך הבנין אל פני הגזרה אשר עַל אחריה יחזק' מא יה. — עַל לפני: ועל פני השער היאתון עַל לפני אלם השער הפנימי שם מ יה. — עַל מֵעַל: עַל מֵעַל לפתח ועד הבית הפנימי שם מא יז. — עַל עבר: והאיר עַל עבר פניה שמות כה לז. — עַל ככה: ומה ראו עַל ככה אסת' א כו. — וכן עַל יד, עַל ידֵי, עַל פי, עַל פני, עַל אתר, עַל שם, עַל מנת, עַל גב, עַל כֹרח, בעַל כרח, עי' ערכים אלו. — °ודבור אשר הוא, שהוא, הם עָלָיו, בלשון הפילוסופים במשמ' לפי טבעו ותכונתו: וזה כי היושר יגזור שישפיע על כל בעל מזג צורה הראויה לחמרו ומזגו וכאשר תהיה ראויה לו הושפעה עליו והיו הנמצאות על זה הסדור אשר הם עליו ראב"ד, אמו"ר 99. וכדור הארץ מרכז עומד באמצעיתו מבלי נטיה ולא סבה ושם סדר הכל על מה שהוא עליו מהכמות והאיכות והתמונות ר"י א"ת, הכוזרי ב ו. בהכרח לבחון הנמצאות כלם כפי מה שהם עליו ר"ש א"ת, מו"נ א לד. החמר מחיצה גדולה ומסך מונע השגת השכל הנפרד כפי מה שהוא עליו שם ג ט. כל מה שהוא בטבע ההויה וההפסד הנה השתנותו ממה שהוא עליו אצל משה ע"ה הוא משער האפשר וכו' והעולם הזה כפי מה שהוא עליו דבק אל מציאות הבורא כדבוק העלול לעלה פרקי משה כה. לא יתהפך ולא ישתנה ולא יצא מן תנאו אשר עליו הוא מותנה מנחם גנצי הגולה, לקו"ק, נספ' 50. ומה החכמה במציאת הדברים לפי מה שהם עליו ומה המהווה מהם העתקות ממאזני העיונים לאבוחמד אלגזלי (כ"י פריס), פרק י בסגולת הנפש החכמה, או"נ ב, 196. וצריך לתקן עניינים על אשר יועתקו ממה שהם עליו מההנהגות והעצות אל האמת וההנהגות הטובות רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 77. בחקרנו בהם למה היו במה שהם עליו מהמציאות רלב"ג, משלי ו. ולמה היה הכוכב הזה או הגלגל הזה או העולם כולו במדה הזאת שהוא עליו ולא במדה אחרת גדולה ממנה ר"י הישראלי, יסוד עולם ב ב, כא:. המראה אשר שלמותה בשיראו בה הצורות היפות כפי מה שהם עליו מבלי עוות ושנוי יהודה בן שלמה נתן, כוונת הפלוסופים לאלגזלי. — וכן שאתה עָלָיו: ואין ראוי שתסתיר מבני אדם מה שאתה עליו מן החסידות ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה.
— ב) מלות הקשור, — א) להביע טעם וסבה, יען, מפני, wegen, weil; parce que; because: ויגנב יעקב את לב לבן בארמי עַל בלי הגיד לו כי ברח הוא בראש' לא כ. פלגי מים ירדו עיני עַל לא שמרו תורתך תהל' קיט קלו. וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל ליי' עַל הוסד בית יי' עזר' ג יא. ועם אשר: ויגף יי' את העם עַל אשר עשו את העגל שמות לב לה. ואמרו עַל אשר עזבו א תברית יי' אלהי אבותם דבר' כט כד. ויך לב דוד אתו עַל אשר כרת את כנף אשר לשאול ש"א כד ו. ועי' אשר. — ועם כי: ואמר ביום ההוא הלא עַל כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה דבר' לא יז. עַל כי עשו את הרע בעיני יי' שפט' ג יב. — ולפני הא הידיעה: וישמח יחזקיהו וכל העם עַל ההכין האלהים לעם דהי"ב כט לו. — ב) ובמשמ' אף על פי, למרות, obwohl; quoique; altough: ויתן אל רשעים קברו ואת עשיר במתיו עַל לא חמס עשה ישע' נג ט. עַל לא חמס בכפי איוב יו יז. — *עַל ש: אמר הקב"ה על שאהב את ישראל מד"ר שמות א. אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו שם במד' טז. — *עַל מנת ש-, *על תנאי ש-, עַל שם ש-, אף עַל פי ש-, אך עַל פי כן, עי' מנת, תנאי, אף.
— ג) עם אותיות היחס, כְּעַל: בדרך עדותיך ששתי כְּעַל כל הון תהל' קיט יד. — כְּעַל... כְּעַל, כפי... כך: כְּעַל גמלות כְּעַל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו ישע' נט יח. — מֵעַל, — א) עם פעלים המביעים הסרה או תנועה של דבר מן איזה שטח: הן גרשת אתי היום מֵעַל פני האדמה בראש' ד יד. ותרם (התבה) מֵעַל הארץ שם ז יז. ותורד (רבקה) כדה מֵעַלֶיהָ שם כד סו. ופרקת אלו מֵעַל צוארך שם כז מ. וגללו את האבן מֵעַל פי הבאר והשקו את הצאן שם כט ג. ותסר (תמר) בגדי אלמנותה מֵעַלֶיהָ שם לח יד. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מֵעַלֶיךָ שם מ יט. ולפי העלות הענן מֵעַל האהל במד' ט יז. שמלתך לא בלתה מֵעָלֶיךָ דבר' ח ד. וירד סיסרא מֵעַל המרכבה שפט' ד יה. ויקם דוד מֵעַל משכבו ש"ב יא ב. דרשו מֵעַל ספר יי' ישע' לד יו. לילה עצמי נקר מֵעָלַי איוב ל יז. — ובהשאלה: סר צלם מֵעֲלֵיהֶם במד' יד ט. ויסר כחו מֵעָלָיו שפט' יו יט. הסירי את יינך מֵעָלָיִךְ ש"א א יד. — ב) והסרת רעה או דבר המכביד על פלוני: ויסר מֵעָלַי רק את המות הזה שמות י יז. ויסר מֵעָלֵינוּ את הנחש במד' כא ז. הסר מֵעָלַי נגעך תהל' לט יא. ויאמר לו פרעה לך מֵעָלָי שמות י כח. שלחו נא את זאת מֵעָלָי החוצה ש"ב יג יז. — והקל מֵעָלֵיךָ ונשאו אתך שמות יח כב. וישתק הים מֵעָלֵינוּ וכו' וישתק הים מֵעֲלֵיכֶם יונ' א יא-יב. — וצבא: וישב יואב מֵעַל בני עמון ש"ב י יד. ואלכה מֵעַל העיר שם כ כא. לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל ויעלה מֵעָלָי מ"א יה יט. ועתה ברח (דוד) מן הארץ מֵעַל אבשלום ש"ב יט י. ויט ישראל מֵעָלָיו במד' כ כא. — ג) ובמשמ' מאצל: ויעל אלהים מֵעַל אברהם בראש' יז כב. אל נא תעבר מֵעַל עבדך שם יח ג. ויצאו מֵעָלָיו כל העמדים עליו שפט' ג יט. רחקו מֵעָלָי ירמ' ב ה. ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מֵעָלָי שם לב מ. הלוים אשר רחקו מֵעָלָי בתעות ישראל אשר תעו מֵעָלָי אחרי גלוליהם יחזק' מד י. לא סר (יהוא) מֵעַל חטאות ירבעם מ"ב י לא. אחי מֵעָלָי הרחיק איוב יט יג. כי קרע ישראל מֵעַל בית דוד מ"ב יז כא. הבדל יבדילני יי' מֵעַל עמו ישע' נו ג. זנית מֵעַל אלהיך הוש' ט א. ד) וכמו עַל: ויתן את כסאו מֵעַל כסא המלכים אשר אתו בבבל מ"ב כה כח. כי גדול מֵעַל שמים חסדך תהל' קח ה. כי גבה מֵעַל גבה שמר קהל' ה ז. ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מֵעַל כל העם היה נחמ' ח ה. והחמנים אשר למעלה מֵעֲלֵיהֶם גדע דהי"ב לד ד. — ה) מֵעַל לְ-, כמו עַל או ממעל לְ-: ויבדל (אלהים) בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מֵעַל לרקיע בראש' א ז. ויחגר דוד את חרבו מֵעַל למדיו ש"א יז לט. וימן יי' אלהים קיקיון ויעל מֵעַל ליונה להיות צל על ראשו יונ' ד ו. יגדל יי' מֵעַל לגבול ישראל מלאכ' א ה. — ובמשמ' אצל: והצרעת זרחה במצחו (של המלך עזיהו) לפני הכהנים בבית יי' מֵעַל למזבח הקטרת דהי"ב כו יט.