*, – א) שה"פ מן בָּלַע: אחר מרגלים היתה מחלקותו של קרח ובליעתו (סדר עולם רבה ח). עשו שהיה בלע ומכר בכורתו בשביל בליעתו (מד"ר במד' יד). – והשם בֵּית-הַבְּלִיעָה, פנים הגרון, מקום שבולעים, Schlund; gosier; gullet: כזית בבית הבליעה (טהר' א א). – ב) כמו *בְּלוּעָה, עי' הערה שם.