1, – פ"י, – א) שם כעין זמם בפיו, ובכלל שלט בו, עצר בו, zäumen, bändigen; brider, dompter; bridle, master: אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לִבְלום (תהל' לב ט).  אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה (חול' פט.).  ואדם שאין בו מע"ט ולמד תורה הרבה דומה לסוס שאין לו רסן לבלום כיון שאדם רוצה לדובבו זורקו בבת אחת (אדר"נ כד).  בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר (יצירה א).  כמתג הזה שבולמים בו את הסוס מלרוץ ולבעוט (ר"י ברצלוני, יצירה 166).  שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך (חו"ה, הפרישות ה).  בלום פיך מלהנבא (מוס' הרופאים, הוצ' דר' ברלינר).  השכלים הנפרדים שהם בלומים לפני הבולם את הכל (ר"י גיק', גנת אגוז סט).  בהיותה (הארץ) גוף דומם בולמים אותה ואינה בולמת (שם).  ואם קצור קצרה ידו מהושיע ולהשיג האמת היה לו לבלום פיו ולא למהר ולהשיב (עבוד' הקד' לר"מ גבאי, חלק העבודה יג).  אל תערץ מכל, חזק דוד ואמץ, עתק תדבר בו ועוד תביע, תבלום עדי העם ברסנך עוד, ועוד חבל לשונו עוד ועוד תשקיע (ר"י פרנס', מתק שפת' 70).  רוכבו יבלום עדיו בעז ידו (א מפו, אה"צ ט).  – °בָּלוּם: ואם כן הרי הם בלומים מתחת יד המנהיגים אותם ברצון ובחפץ כמו שהרוכב מניע הסוס לחפצו בהיותו בלום (ר"י גיק', גנ' אגוז, סח:).

– נִפע', °נִבְלָם, – נסגר, הגיע לסופו וקצו: חושב מאחד ואומר א' ב' עד ט' ונבלם וחוזר ואומר י' דומיא דאחד וב' דומיא דשנים עד תשעים ונבלמו העשיריות וכו' עד תשע מאות ונבלמו המאות (ר"י ברצלוני, יצירה 144).

– פִע', °בִּלֵּם: אבל הזכרתי זה לבלם פי קטני אמנה המלעיגים על דברי (רמב"ן, בראש' א א).

– הִפע', *הִבְלִים לָדָבר, הסתפק ועשה רק מה שנצרך להדבר, sich begnügen; se borner; content o.s : ובשעה שהוא (חג הקציר) חל בשבת למחר את חוגג וקוצר אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלבד שיבלים2 לסעודתו (ירוש' חגי' ב עח.), ר"ל שיסתפק לקצור רק כמה שנצרך לסעודתו בלבד.

– יִתפע', °יִתְבַּלֵם: יתבלם פי מצולתי בדברי (אבר' בדרשי, סוף חותם תכנית).