*, ש"ז, מ"ר בַּלָּשִׁים, – מי שאומנותו לבלש, פקיד המכס וכיוצא בו שמבלש הסחורה בבליש לראות אם יש בה סחורה אסורה: כל התלויים טמאין חוץ מתלוי נפה וכברה וכו' ותלוי מקל הבלשין 1 (כלים יה ד).
1 כך בנוסח', ובכ"י פרמה וכן בערוך: הבלשיים בלשי. ופרש הערוך: בעלי המכס יש להם שמשים שעומדים לעין הנכסים והבאים ובידם מקל של עץ או של מתכת לראות ולידע מה בתוך השק והוא כעין שפוד. ע"כ. וזה מדברי רה"ג וז"ל: אלו שמחפשין ומפשפשין במקל בין של עץ בין של מתכת לראות ולידע מה בתוך כלי אחר שמו בלישא והוא כעין שפוד ובעלי המכס יש להם עבדים שממשמשים במקל לידע מה בתוך השק (רה"ג, לפי המובא בר"ש לכלים יה ד). והנה מסגנון הדברים נראה כי כונתו בהמלים שמו בלישא על המקל, שהוא בא פה בלשון יחיד, ולא על המפשפשים והמחפשים, שבאו בלשון רבים. בגוף רה"ג שנתפרס' בקבץ מעשי גאו' חסר סוף המאמר והנה בלישא זו צורה ארמ' ובעבר' יהיה בָּלִישׁ ע"מ שַׁמִיר. או בַּלִּישׁ ע"מ סַכִּין.