בָּלַשׁ

*פ"י, עב' בָּלַשְׁתִּי, עת' אֶבְלש, – חפש ובדק יפה יפה, untersuchen; examiner; search: פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה ( מדות א ז). והן בולשין בבורות בשיחין ובמערות (קטע ממכי' דר' ישמעאל, JQR, XVI, 449). הגפן הזו וכו' אלא בולשין אותה מתחתיה ואח"כ נוטעין אותה (מד"ר ויקר' לו). חיל גדול של גדודי עכו"ם שמחפשים ובולשין לשלול שלל (רש"י ביצה כא.). הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא שנוטלין במזומן (רמב"ם, הלכ' מטמאי משכב ומושב, יב יג). – ובהשאלה: כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות כך איני מבקש מכם אלא י"א מדות (תד"א, איש שלום, א"ר, יד).

– פִע', *בִּלֵּש: סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה ופותחין לו ומבלשין את כל העזרה (רמב"ם, עבוד' תמי' ומוס' ו א). והם קראו ולא שנו ולא שלֵשו, וידברו דברי אוילי עם ולא ראו מאור הרב ולא בלֵשו (ר' סעד' אבן דאנאן, בספר ד"ח).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים