בִּלְתִּי

1, – א) כמו לא, nicht; non, ne; not : בִּלְתִּי טהור הוא (ש"א כ כו). – והשתמשו הסופרים הרבה במשמעה זו: יתחייב בהכרח שיתחלק החלק אשר שמוהו בלתי מתחלק (מו"נ א עג). – ומצוי הרבה: בלתי בעל תכלית, בלתי אפשרי, וכיוצא בזה. – ב) בלי, בלא, חוץ מן, ausser, nur; sans, axcepté; without: ויבוא עם הכנוים, בִּלְתְּךָ בִּלְתֶּךָ, וכו': לא תראו פני בִּלְתִּי אחיכם אתכם (בראש' מג ג).  ומושיע אַיִן בִּלְתִּי (הושע יג ד).   כי אין בִּלְתֶּךָ (ש"א ב ב). – וכמו כי אם, זולתי: וגם אנכי לא שמעתי בִּלְתִּי היום (בראש' כא כו).  זבח לאלהים יחרם בִּלְתִּי ליי' לבדו (שמות כב יט).  ועתה נפשנו יבשה אין כל בִּלְתִּי אל המן עינינו (במדב' יא ו).  וישבע לאמר אם יראו האנשים העלים ממצרים וכו' את האדמה וכו' כי לא מלאו אחרי בִּלְתִּי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון (שם לב יא=יב). – ועם אִם: לא נשאר לפני אדני בִּלְתִּי אם גויתנו (בראש' מז יח).  –וכמו אִם לֹא: הילכו שנים יחדו בִּלְתִּי אם נועדו וכו' היתן כפיר קולו ממענתו בִּלְתִּי אִם לכד (עמוס ג ג=ד).  אין זאת בִּלְתִּי אם חרב גדעון (שופט' ז יד). – ועם אותיות היחס, לְבִלְתִּי, והמקור של הפעל אחריו, במשמעת באופן שלא, למען לא: המן העץ אשר צויתיך לְבִלְתִּי אכל ממנו אכלת (בראש' ג יא).  ושחת ארצה לְבִלְתִּי נתן זרע (שם לח ט).  והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן וכו' לְבִלְתִּי היות שם ערב (שמות ח יח).  רק אל יסף פרעה התל לְבִלְתִּי שלח את העם (שם כה).  עודך מסתולל בעמי לְבִלְתִּי שלחם (שם ט יז).  ובעבור תהיה יראתו על פניכם לְבִלְתִּי תחטאו (שם כ כ).  למה נגרע לְבִלְתִּי הקריב את קרבן יי' (במד' ט ז). אשר נשבע יי' להם לְבִלְתִּי הראותם (יהוש' ה ו).  לשמר את כל דברי התורה וכו' לְבִלְתִּי רום לבבו מאחיו וּלְבִלְתִּי סור מן המצוה (דבר' יז כ).  וחשב מחשבות לְבִלְתִּי ידח ממנו נדח (ש"ב יד יד). – ועם עתיד: והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו הרע לְבִלְתִּי שמע אלי (ירמי' טז יב).  פן תשכח את יי' אלהיך לְבִלְתִּי שמר (דבר' ח יא). – ואחרי פעל של הסכמה, רצה: ויאתו הכהנים לְבִלְתִּי קחת כסף מאת העם וּלְבִלְתִּי חזק את בדק הבית (מ"ב יב ט). – ובא: לְבִלְתִּי  להעביר (שם כג י), תחת לבלתי העביר. – ובא גם עם פעל עבר: וחזקו ידי מרעים לְבִלְתִּי=שָבוּ2  איש מרעתו (ירמ' כג יד)  תחת לבלתי ישובו.  יפגעו נא ביי' צבאות לְבִלְתִּי=בֹאוּ2 הכלים הנותרים בבית יי' וכו' (שם כז יח), תחת לבלתי יבואו. — ובא ככה פעם אחת גם ביחזקאל: אשר הלכים אחר רוחם וּלְבִלְתִּי=רָאוּ2 (שם יג ג), תחת ולא יראו, שלא לראות. – ועם מ, מִבִּלְתִּי, להורות הסבה, בגלל אשר לא, weil nicht; parce que ne; because not : מִבִּלְתִּי יכלת יי' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר (במדב' יד טז). ותזני אל בני אשור מִבִּלְתִּי שבעתך (יחזק' טז כח), יען לא שבעת. – ועם עַד קודם: ויכו אתו וכו' עַד בִּלְתִּי השאיר לו שריד (במד' כא לה).  ונכהו עַד בִּלְתִּי השאיר לו שריד (דברים ג ג).  ואיש שכב ולא יקום עַד בִּלְתִּי3 שמים לא יקיצו (איוב יד יב), עד הזמן אשר לא יהיו שמים.   



1 בכנע' בלת, במשמ' חוץ מן.  והנה הביא ריב"ג מלה זו בשער הבית והלמד והתו, ואמר כי היוד נוספת כמו בזולתי, ונראה מזה שדעתו כי זהו שרש המלה.  וכן רד"ק, ושאר המדקד' הקדמונ'.  ורוב החדש' סוברים כי שרש מלה זו היא בלה, במשמ' נאבד, נפסד, ובֶלֶת במקום בליה, אולי מפני הנטיה לסִגּוּל בעברית, והיוד היא יוד היחס הקדום, כמו רבתי, ישבתי, וכו'.  אפס, הגזרה מן בלה מפולפלה יותר מדי להאדם הקדמון. 

2 ואולי היה זה מדרכי הדבור המיוחד של בני ענתות.  ובפרט כששתי המלים מוקפות במקף, מפני פגישת שתי יודים.  

3 ויש מנסחים עד בְלֹת שמים, מן בלה (Geiger, וכמו"כ ZAW,XIX, 271).

חיפוש במילון: