בַּלֶּשֶׁת

*, ש"נ, מ"ר בַּלָּשׁוֹת, – חבורה של בַּלָּשִׁים, Durchsuchungsmannschaft; troupe de perquisition; searching troop: בלשת עכו"ם שנכנסה לעיר בשעת שלום (ע"ז ה ו). בלשת גוים נכנסה לעיר והייתי מתיירא שמא יפסידו את בני העיר (תוספתא יו"ט ב ו). אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בלשת1 לציפורי (שבת קמה:). אמר לו (ר"י בן בבא לשמעון התימני) מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת1 באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום (ביצ' כא.).



1 כך בנוסח' ובר"ח בולשת. וכן בכ"י (ד"ס).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים