1, בָּצֻר, ת"ז, לנק' בְּצוּרָה, בְּצֻרָה, מ"ר בְּצוּרִים, בְּצֻרִים, בְּצוּרוֹת, בְּצֻרוֹת. — א) חזק, בנוי אבנים גדולות שאי אפשר להרסו, שאי אפשר לקרב אליו, befestigt, unzugänglich; fortifié; fortified: ועל כל חומה בְּצוּרָה ישעיה ב יה. כי שמת מעיר לגל קריה בְצוּרָה למפלה שם כה ב. ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בְּצוּרָה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ירמ' יה כ. כי עז העם הישב בארץ והערים בְּצֻרוֹת גדלת מאד במד' יג כח. כל אלה ערים בְּצֻרֹת חומה גבהה דלתים ובריח דבר' ג ה. ערים גדלת וּבְצֻרֹת בשמים שם א כח. עד רדת חמתיך הגבהת וְהַבְּצֻרוֹת אשר אתה בטח בהן שם כח נב. והערים החרבות והנשמות והנהרסות בְּצוּרוֹת ישבו יחזק' לו לה. — ב) בלשון בני ענתות כמו נָצוּר, במשמ' נסתר וחשוב מאד: קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות וּבְצֻרוֹת2 לא ידעתם ירמ' לג ג. — °פעול מן בצר ענבים: הענבים כמו שהן בצורים וכו' (בכור) נוטל פי שנים בענבים בצורים רש"י ב"ב קכו..