* 1, פ"ע, — א) נדחק ויצא בהתאמצות דרך מעבר צר, hervordringen; jaillir; break trough: ונקבוה עכברים (את השק) והיה חמץ מבצבץ ויוצא פסח' יג.. כיון שהגיע (ניקנור) לנמלה של עכו היתה (הדלת שנפלה הימה) מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה יומא לח.. והיה דם מבצבץ ויוצא גיט' נו:. מכניס ידו לפנים (של פי העוף שניקבה בגלגלתה) ובודק אם מבצבץ (המוח) ועולה חול' נו.. וכיון שמכירין בהן (בהילדים) מצרים באין להרגן ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע וכו' לאחר שהולכין (המצריים) היו (הילדים) מבצבצין ויוצאין כעשב השדה סוט' יא:. א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולים בירושלם כתוב' קיא:. נקבים קטנים שהמים מבצבצין בהן כמו נביעת מים ר"ח חגי' כב.. כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה מן המוח ר"נ, ערוך ערך בץ א. ועומדים (המתים שבחו"ל) על רגליהם והולכים במחילות עד א"י ושם מבצבצין ויוצאים רש"י כתוב' קיא.. ומביא תבן או קש או רוק ומניח על הקרוע (בהריאה) ונופח בריאה אם מבצבץ ויוצא הרוח ודאי שחיה היא והזהיר, ויקרא. דבר שמרתיח ומבצבץ רש"י יבמ' צז.. מושיבין אותה (את הריאה שניקבה) במים פושרין ומנפחין אותה אם בצבץ המים טור, יו"ד לו ד. ואם יש חמץ בסדק שאינו יכולן לחטט אחריו יטיח עליו מעט טיט שלא יבצבץ החמץ בחוץ לבוש, או"ח תמב ו. — ב) °כמו בטבט: כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו רש"י שמות כב כד. — ובהשאלה בדברים רוחניים, במשמעת נראה ונגלה: אבל (האורות) הבאים מזעיר עצמו היו מפעפעים ומבצבצים עמה"מ, קרית ארבע פ. החכמה היא רחמים מצד הפנים הפונים אל הכתר ומצד האחוריים שהם פניה המביטים אל הבינה יבצבץ הדין פלח הרמון ח ד. ולא משום חשד רשע ופשע אסרו לדון אוהב ושונא אלא דקימ' להו לחכמים שענין הזכות והחובה מבצבצת באדם, בלא כוון רשע אלא מתוך אהבה מועטת הלב נוטה לזכות לבוש חו"מ, הלכ' דיינים ז ז. — ג) §השתמשו בו בדבור העברי במשמעת חזרת קרני האור מגוף מלוטש2.
1 בערב' בַצַּת אלארצ' بَصَّت الارض, — הצמיחה הצמחים הראשונים. ובַצְבַצַ אלכלב بَصْبَصَ الکَاب, נדנד זנבו, ובלשון ערבית של מצרים ישמש פעל זה גם במשמעת חזרת קרני האור מגוף מלוטש, ועל סמך זה השתמשו במשמעה זו גם בעברית בזמן החדש.
2 עי' הערה הקודמת.