ב. בָּצַץ

° 1, קל לא נהוג.

—  הִתפ', הִתְבַּצֵּץ, האיר אור צח,  leuchten;briller; to shine :  שאין מברכין על הלבנה עד שתתבצץ פי' עד שתאיר מאורה בטוב (כ"י לקוט' שונ', רש"י כ"י קמבדריטש, 25).



1 , בערב' בצּ  بَصَّ , הבריק והזהיר ונצנץ.

חיפוש במילון: