1, ש"ז, כנ' בְּצֵקוֹ, — קמח ומים מעורב וגבול לאפייה, Teig; pâte; dough: ויאפו את הַבָּצֵק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ (שמות ז לט). ותקח את הַבָּצֵק ותלוש ותלבב לעיניו (ש"ב יג ח). כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בָּצֵק עד חמצתו (הושע ז ד). הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בָּצֵק לעשות כונים למלכת השמים (ירמ' ז יח). בצק שבסתרי עריבה (פסח' ג ב). שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה (שם שם ד). אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן טמא באיזה בצק אמרו בבצק הבינוני (כלים ט א). בצק ששיש בו נקירת התרנגולים (שם ג ז). בצק2 שתחת הצפורן (מקוא' ט ב). תינוק שנמצא עומד בצד כיפת של בצק (תוספתא טהר' ג יב). — וביחוד חלק מן העיסה כלה: תינוק שנמצא בצד העסה והבצק בידו (טהר' ג ח) נמצא (התינוק) רחוק מן העסה אעפ"י שבצק בידו (תוספתא שם ג יג). — בצק חרש, עבה וקשה ולא תפח, ואם יטפחו עליו היד לא ישמיע קול: בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור (פסח' ג ב). — ומ"ר בְּצֵקוֹת: בצקות של נכרים אדם ממלא את כריסו מהן (פסח' מ.). התבואה והקמחים והבצקות מצטרפין זה עם זה (מנח' ע:).
*אֶטֶף, אטפים, נקבים כעין עינים בבצק תפוח. — *אטרית, כמו חוטים עשוים מבצק. — אָפָה, הכשיר הבצק לאכילה ע"י האש.
*בִּיסָה, כלי ילושו בו הבצק. — בָּלַל, בְּלִילָה, בלילה עבה, רכה. *בָּעַט, הכה הבצק באחורי ידו. — *בְּעִיטָה.
*גָּבַל, גִּבֵּל, לש. — *גַּבָּל, מי שאומנתו לגבל. — *גַּבְלוּל. — *גִּלְגֵּל את העיסה, שתגבל היטב.
*דַָּרס, — עיסה דרוסה.
זהב, הִזְהִיב, משח בחלמון ביצה.
חַלָּה, שם לככר לחם, מה שהיהודים מפרישים מהעיסה. — *חֲלִיטָה, שפיכת קמח לתוך החמים, ושם למין עוגה. — *חֲמִירָה, שאור. — חָמֵץ. — *חֵרֵשׁ, בצק חרש, שלא תפח.
*טִמְטֵם, לש וגבל את הבצק של קמח שעורים בחזקה, הרבה.
כִּכָּר.
לוּשׁ, לָשׁ, ערב הקמח במים ועשהו לבצק. — לֶחֶם, וכו', עי' במקומו. — לִישָׁה.
מַחֲמֶצֶת. — *מְעִיסָה חמים לתוך קמח. — מַצָּה. *מִקְרֶצֶת. — מִשְׁאֶרֶת, הכלי שבו יחמץ ויחמר הבצק.
סֹלֶת, עי' במקומו. — סְרִידָה, להניח הבצק.
עוּגָה, עוגות וכו'. ——*עִיסָה, הבצק המוכן לאפיה.
— *עָרַךְ, עשה את הבצק במערוך, והוא גליל מעץ וכדומה, שיהיה דק כמו עלה. ——*עָרַס, הפעולה שקדם הלישה, ערוב היטב הקמח בהמים. — *עריסה.
פַּת.
*קָטַף את הבצק במים, במשקים. — קֶמַח, עי' במקומו. — *קָצָה, חתך, תלש חתיכה. — *קָרַץ, עשה מִקְרֶצֶת.
רָבַך, בלל במים, בשמן וכו'.
שְׂאוֹר, בצק מְחֻמָץ, לתתו בהבצק למען יחמץ ויתפח. — שְׁמָרִים. — *שָׁף בידיו על הבצק, שיפה.
°תולעים. כמו אטרית. — תָּפַח הבצק, עלה ונעשה כמו נפוח, ונפתחו בו אטפים.
1 מיוחד לעברית בלבד במשמעה זו.
2 הר"נ בעל הערוך ואחריו לוי פרשו בצק שתחת הצפורן הצואה שתחת הצפרן, אבל זו טעות, כי בתוספתא מקוא' ו י הבדיל בפרוש בין זה לזה: צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר והטיט והבצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר.