1, ש"ז, מ"ר בְּקִיעִים, — א) פתיחה, פרץ בקיר החומה, Riss;  fissure; chink:  כי הנה יי' מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בְּקִעִים (עמו' ו יא).  ואת בְּקִיעֵי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה (ישע' כב ט=י).  ואמר הפיטן:  בו (בשם המפורש) נוסדו ארצות ונטעו רקיעים וכו' הוזכר על הים ונעשה בקיעים ועל המים אל הכבוד הרעים (אמתי שמו, ב שבוע').  — ב) *בקיע באדמה, בקעה קטנה, ברֵכה קטנה:  מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע ואת הירקות מכותלו של חבירו שלשה טפחים (תוספתא ב"ב א ב).  נברכת אמר רב יהודה זו בקיע2 (מו"ק ח:).