ב. בָּקִיע
* 1, — כמו בקיא: של בית גרמו היו בקיעין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא והיו אופין כיוצא בהן אלא שאינן בקיעין לרדותן (תוספתא יוה"כ ב ה). שאין כל אדם בקיעין בכך (שם אהיל' יז יב).
1 קצת דומה לזה בערב' באקעה بـﺎقعة אדם נבון מאד, ערום.