ב. בָּקִיע

* 1, — כמו בקיא:  של בית גרמו היו בקיעין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא והיו אופין כיוצא בהן אלא שאינן בקיעין לרדותן (תוספתא יוה"כ ב ה).  שאין כל אדם בקיעין בכך (שם אהיל' יז יב).



1 קצת דומה לזה בערב' באקעה بـﺎقعة אדם נבון מאד, ערום.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים