1 סֹברים כי נגזר שם זה מן ברֵכה והנון היא נ המשקל, אמר ריב"ג וז"ל: וקד אסתעמל פי אלמשנה מת'ל הד'א פי קולהם נברכת הכובסין אי ברכת הכובסין פג'א נברכת עלי זנה נשאת לאן אלאצל ננשאת באט'הר אלנון אלמנדגמה פי אלשין ובתחריק אלאלף (למע, באב יד, דף 165). ובעבר': וכבר שמשו במשנה על הדרך הזה באמרם נברכת הכובסין כלומר ברֵכת הכובסין ובא נברכת ע"י אם נִשֵּׂאת כי עקרו ננשאת בהראות הנון הנבלעת בשין ובהניח האלף (ר"י א"ת, הרקמה שם, דף 95). והוא קצת תמוה, כי אין לו דמיון בצורות משקלי השמות שבמקרא ובמשנה, זולתי השם נְפתוֹח, אם הוא באמת נגזר מן פתח, ונפתוּל, שמכל מקום אין זה דמיון גמור. באשור' משמש נפעל במקום מפעל, ואעפי"כ תמוה מדוע רק במלה זו בא שמוש זה בעברית, אלא שנניח שלפנים היה מנהג זה גם בעברית, והיו הרבה שמות בצורה זו, ואחר כך יצא מנהג זה משמוש הלשון, והשם נברכת היא מלה קדומה שנשארה מהזמן של המנהג ההוא. ועי' הערה הבאה.

2 באמתות הצורה אין לפקפק, כי כך בכל הספרים בכל הנסחאות בדפוס ובכ"י, בתוספתא ובמשנה ובגמ' ירוש' ובבלי, וכל הקדמונים. ואמרו בגמ' (מו"ק ח:): מאי נברכת אמר רב יהודה זו בקיע והתניא הנברכת והבקיע אמר אביי ואיתימא רב כהנא גיהא ובר גיהא. ע"כ. אנו למדים מזה כי בבבל לא היתה מלה דומה לנברכת נהוגה בדבור בארמית, אלא המלה גיהא, ועי' א. בקיע, *מחמצן, *נדיין.