בְּקִיעָה
*, ש"נ, מ"ר בְּקִיעוֹת, — א) שה"פ מן בָּקַע: בקיעת הנוד (סוכה כד.). בקע לי שתי בקיעות (מד"ר קהלת, כי כל ימיו). בשכר שתי בקיעות שבקע (שם בראש', סוף נה). — ובהשאלה: בקיעת דגים (שבת צט.). — ב) °כמו א.בָקִיע משמעה ב: מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים (תוספ' מו"ק ח:, בשם התוספתא1).
1 בתוספתא ב"ב בקיע, כמובא בפנים.