צָחַר
° 1, קל לא נמצא.
— פִע', צִחֵר את הצבע, — הלבין אותו, הפך אותו ללבן, ואמר הפיטן: להלבין כשלג שנים, לצחר כצמר אודמים (משולם בר קלונימוס, מי יתנה, יוצ' יוה"כ). — וכמו בִּקֵּר: ועתה אם אתה תשחר לבקר ולצחר (ר"י קמחי, ספר הגלוי, נו).
— הִפע', הִצְחִיר,— כמו פִע', הלבין, ואמר הפיטן: מחול ומחוק כל רשע והצחר כתמי מעילה (בנימן בן אברהם מהענוים, ביום הלבנת פשעי, מחז' איטל' ב, צה:). מערב עד אמש, את פניך אשחר, הנכפף כמו חרמש, את חטאתו הצחר (הוא, בת עמי, שם שם, קמז:).
1 [פעל שגזרו הפיטנים מן צַחַר, צָחר.]