° 1, בָּרָה2, ש"נ, סמי' בְּרַת, — מדה קטנה של ארץ להֵלֶך: ברת2 מדת מהלך (ראב"ע בראש' לה יו). ברת3 וכו' והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי ארחות (רמב"ן שם)
1 משקל סְאָה, סְאַת.
2 משקל שָׁנָה, שְׁנַת, ועי' הערה לקמן.
3 נולד להם שם זה מן המלה כִּבְרַת ארץ (בראש' לה יו), (שם, מח ז) ו(מ"ב ה יט) שלפי דעת קצת הקדמו' הכף של כברת היא שמושית ולא יסודית, ור"ל כמדת ברת ארץ. וז"ל ראב"ע בשפת יתר: אמר הגאון כמו ל' (מיל) והכ' אינו שרשי. וכן אמר בפרושו: יתכן להיות הכף לדמות ויהיה ברת מדת מהלך. ורד"ק אמר וז"ל: ועל דעתי כן הוא כִּבְרַת ארץ שהכף כף הדמיון ואיננה שרשית, ופרושו שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד עת האכילה, כי כן משערין הולכי דרכים. והגאון ר' סעדיה פרשו ג"כ הכף כף הדמיון אבל פרש אותו במיל לפי הענין בלי חבר. ע"כ. וכן הרמב"ן: והנכון מה שחשב בו ר' דוד קמחי כי הכף לדמיון וכו' הוא שם מדת הארץ וכו' והכף לשמוש שלא נמדד בכיון. ע"כ. והנה אעפ"י שרוב המפרשים החליטו כי כִּבְרַת היא ע"מ פִּעֲלַת והכף יסודית, עי' כברת, מ"מ דעת רבי הלשון הנזכרים נותנת להשם ברת זכות שֵם למדת ארץ, אעפ"י שדונש חולק על זה. והמוכרת יוכל להיות על אחד משני הפנים הרשומים בפנים, וברת הוא הסמי', ואפשר שדעתם היתה כי ת ברת היא מיסוד המלה והמוכרת היא בָּרָת או בְּרַת כמו זמן וכבר חלק על זה דונש (תשו' כד)