*, או פִּרְיָה1, ש"נ, — שה"פ מן א. פָּרָה, עשית פרי, ביחוד בצרוף פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, במשמ' הִזְדַּוְּגוּת איש ואשה2לשם פריה ורביה: לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים (יבמ' ו ו). מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה, אמרו להם ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם, לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין, בת חורין אינו יכול שכבר חציו עבד, ליבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה וכו' (גיט' ד ה). אין נושאים נשים במועד, שמעון בר בא בשם ר' יוחנן מפני ביטול פרייה ורביה וכל שהוא מצווה על פרייה ורביה אסור לו לישא במועד (שם שם). חיבב הקב"ה פרייה ורביה יותר מבית המקדש (ר' אבין, שם כתוב' ה ח). עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים (שם שם ו ד). אמר ליה (ישעיהו לחזקיהו) משום דלא עסקת בפריה ורביה (ברכ' י.). בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה צפית לישועה (רבא, שבת לא). שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל (יבמ' סד.). כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל (רבי, ב"מ פד:). א"כ בטלת בנות ישראל מפריה ורביה (שמאי אל הלל, נדה ג:). כל מי שהוא מבטל פרייה ורביה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא ממעט את הדמות (ר' אלעזר בן עזריה, מד"ר  בראש' לד). לפי שהדרך גורמת לאדם לג' דברים, ממעטת פריה ורביה, ממעטת את היציאה וממעטת את השם (ר' ברכיה, שם במד' יא). — ואמר הפיטן: שרת היתה על כל ביריה ולא סרת בכל דבר ערייה עצורה היתה בפירייה וריבייה עד פרחה כגפן פוריה (ינאי, אשר נמשלה, קרוב' לס' בראשית, זולאי, לא). —° ובמשמ' הִתְרַבּוּת בשפע Fruchtbarkeit; fécondité; fetility: יברכנו יוצרנו יוצר כל בפריה3 ורביה בעושר בבריאות וכו' (סדר הבדלה למוצ"ש, ליהודים, מחז' איטל' א, נו.). — °ועל התרבות המתגים והחידקים: פרית המתגים ורביתם תעלה יפה עד מאד בבליל או במרק העשוי לפי הדקטור לאפלר (יצחק טובים הדיפתריה או האסכרה, 5). — °ופריה בלבד בלא רביה, באותה משמ': אבל פריית האדם ומלאו את הארץ היא לפי הבחירה הנתונה לאדם באשר הוא אדם (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, וישב, לג.). אמנם איך פרית הגוף וגדולו אם מצד הצורה לבד או מצד החומר והצורה וכו' (ר' הלל מוירונה, פרוש הכ"ה הקדמות של מורה, תגמ' הנפש, לד.). תנועת ההויה וההפסד שהיא בעצם ותנועת הפריה והחסרון שהיא בכמות ותנועת החלוף שהיא באיכות (שם שם, לו). וכן אין פריה ואין חסרון מבלי שיקדים לו הויה והפסד (שם שם). מנהג הרועה כשהוא נוהג צאן למקום רחוק למצוא מרעה דשא ואינו מוצא לקנות לו מזון לפי שנתרחק מן היישוב לוקח לו מאילי הצאן שאינם ראוין לפריה ואוכלן (חזקוני על התורה, בראש' לא לח).