1 מלה עברית, ואין לה חבר בשאר לשונות האחיות.  והוא משק' יחיד במשקלי שמות הדברים שבאו במקרא. ואמר ריב"ג וז"ל: העקר בו דגשות הריש וקמוץ הבית בשרק או בקמצות ע"מ גפרית וכאשר נמנע דגשות הריש נמשך הקמוץ ונתחדש במלה נח רפה היא הוו. ע"כ. וכן רד"ק: כי הריש ראויה להדגש לולי כי לא תקבל דגש ומשפטו בררית בפלס גפרית. ע"כ.  והמדקדקים החדשים לא העירו כלום על צורתה של מלה זו. והכל מסכימים כי מקורה בשרש ברר, על שם פעולתה של העשב ואפרה לברר ולנקות ולטהר. אך זה קצת דחוק.

2 אין ספק בדבר כי קראו בֹרית לאחד ממיני הצמחים, הואיל והיא מנויה בין הדברים שחלה עליהם חובת שביעית, וחובה זו אינה חלה אלא על דבר שגדולו מן הארץ. ומפני זה דחתה הגמרה (ניד' סב.) דעת מי שתרגם בֹרית כבריתא, שהוא גפרית.  והנה בגמ' שם אמר רב יהודה בורית זה אהלא (בגמ' שבת צ.: זה חול, וכן בא חול במקום אהל ניד' סו:, ועי' ערך חול). והקשו והתניא הבורית והאהל משמע מזה כי ברית ואהל הם שני דברים, ושקלו וטרו שם ובאו לידי מסקנה כי בֹרית היא אמנם אהל אלא שיש תרי גווני אהלא. ולפי זה צריך לאמר כי אהל (בסור' אחלא) הוא שם כללי לקצת מיני עשבים שיש בהם היסוד המנקה והמטהר (I.Löw, Pfln. Salsola), ולאחד מהמינים הללו קראו בֹרית (וערך אָהָל בספר זה צריך תקון והרחבה ויבוא בתוך ההוספות והתקונים). והערוך ערך זתא הביא עוד מאמר בהגמ' כאן שאיננו בהספר' שלנו: מאי בורית זיתא, ונזכרה מלה זו גם בערב' וסור' כשם תאר לאחד ממיני אשנאן אחלא לו שם. ריב"ג תרגם ברית באושנאן أُشْنَان, אך אשלג הוא אשנאן, ובמשנת נידה המובאה בפנים נזכרו בורית ואשלג יחד, א"כ בורית אינה ממש אשלג, אלא מין אחר, והרמב"ם בפרוש המשנה (ניד' ט ו), תרגם בֹרית בע'אשול غاسول, והוא בערב' גם שם למה שחופפים בו הראש.

3 לפי רש"י שלעז ברית שבון, וכן רד"ק: וי"מ אותו כי הוא הנקרא בלעז סבון.