1, פ"ע, עתיד אֶבְרַךְ, — כרע ונפל על ברכיו, nieder knieen; s`agenouiller; kneel: באו נשתחוה ונכרעה נִבְרְכָה לפני יי' עשנו כי הוא אלהינו (תהל' צה ו-ז). וַיִּבְרַךְ (שלמה) על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה (דהי"ב ו יג). — ואמר הַפַּיָּט: אופני הוד ושרפי להבה אראלי וחשמלי וגלגלי מרכבה בורכים וקודים ומעריצים אהבה לנערץ בסוד קדושים רבה (קונט' הפיוט' כט. לך נִבְרְכָה ונבָרכה ולדברך נשתאה שם כד). 

— הִפע', הִבְרִיךְ, — א) עשה שיִבְרַךְ, שיפל על ברכיו, בפרט את הגמל: וַיַּבְרֵךְ (אליעזר עבד אברהם) הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים  בראש' כד יא. — ב) * הטה ענף של אילן מחֻבר לארץ עד הקרקע והטמין ראשו של הענף באדמה למען יקלט ויצמח משם יונק אחר: המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה ג' טפחים וכו' אפילו הבריכה בדלעת או בסילון הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא ג' אצבעות (כלא' ז א). המבריך ג' גפנים ועקריהם נראים (שם ב). אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית וכו' ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור (שבי' ב ו). הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו (בכורים א א). ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך (ספרא קדוש', פרש' ג). הנוטע והמבריך והמרכיב (תוספתא שבי' ב). —  ובהשאלה: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית (יבמ' סג.).

— הָפע', °הוּבְרַךְ, —  שהבריכוהו: או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך (רמב"ם, ביכורי' ב י). שוב בדקתי בעובדי כרמים ואמרו לי כי רוב הכרמים מוברכים וכו' ושאלתי היאך מבריכין ואמרו לי בשיש לשרש שלשה ראשים או ארבעה שיוצא מן השרש ועושין חפירות סמוך לשרש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר השרש הראשון כלל ונראה הראשון כששה גפנים יוצאין כ"א מן הקרקע (סמ"ג ל"ת קמו).