*, ש"ז, מ"ר גְּזִירִים, — חתיכה אחת גדולה של עץ, Scheit; bûche; log: אמר הרי עלי עץ מביא גזיר אחד (שקל' ו ז). שנים בידם שני גזירי עצים (שם). העבודה אפילו כהן גדול פצעין את מוחו בגזירין (תוספתא כלים ב"ק א ו). פרחי כהונה מוציאין אותו (את הכהן ששמש בטומאה) חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין (שקל' ו ז).  פרחי כהונה מוציאין אותו (את הכהן ששמש בטומאה) חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין ירוש' סנה' ט פא:.