1 באשורית גֻלֻּבּ, חתך, בפרט חתך את השערות לאות אבל או לעֹנש. גַלַּבֻּ, גַּלָּב, סַפָּר. ובכנענ': גלבם פעלם (כתב כנענ' שנמצאה בקפריסים אצל לרנקה, ויוסף הלוי REJ 1881, 197 סבר כי פרושו הוא קצבים). בערב' יצא השרש הזה למשמעה אחרת.  — ואמר מנחם: אין למלה זו דמיון בתורה אבל ענינה יורה עליה הוא תער הגלחים.  ע"כ.  וכן ריב"ג: הגלבים הם הספרים. ורש"י פרש גלב רצען.