1, ש"ז, מ"ר גַּלִּים, סמי' גַּלֵּי, — ערמת מים שיֵערמו על פני הים מפני רוח, Welle; vague; wave: ויהי כנהר שלומך וצדקתך כְּגַלֵּי הים (ישע' מח יח). ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גַּלֶּיךָ (ישע' מח יח). ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וְגַלֶּיךָ עלי עברו (ישע' מח יח). האותי לא תיראו נאם יי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גַלָּיו ולא יעברנהו (ישע' מח יח). ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גַּלָּיו יעלו שמים ירדו תהומות (ישע' מח יח). משביח שאון ימים שאון גַּלֵּיהֶם (ישע' מח יח). — *והיחיד: גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם (ישע' מח יח). גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו (ישע' מח יח). הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים (ישע' מח יח). אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצער על ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי (ישע' מח יח). אמר ר"ע פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"מ כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה (ישע' מח יח). כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימי (ישע' מח יח). — ואמר המשורר: המו גלים ברוץ גלגלים ועבים וקלים על פני הים (ישע' מח יח). — ובמליצה, גַּלֵּי המון עם: כי שדד יי' את בבל ואבד ממנה קול2 גדול והמו גַּלֵּיהֶם כמים רבים (ישע' מח יח). — *ומקרים רעים וקשים להתגבר עליהם: כך ישראל נגלה עליהם הקב"ה לגאלם וכמה גלים קשים עברו עליהם ועשה להם תשועה (ישע' מח יח). — °וגלי הלב, התרגשות: שניהם אז שני ימים חבושים, ובינותם לבבי ים שלישי בשוא גלי שבחי החדשים (ישע' מח יח).