1, ש"ז, מ"ר גַּלִּים, סמי' גַּלֵּי, — ערמת מים שיֵערמו על פני הים מפני רוח, Welle; vague; wave: ויהי כנהר שלומך וצדקתך כְּגַלֵּי הים (ישע' מח יח). ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גַּלֶּיךָ (איוב לח יא). ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וְגַלֶּיךָ עלי עברו (יונה ב ד). האותי לא תיראו נאם יי' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גַלָּיו ולא יעברנהו (ירמ' ה כב). ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גַּלָּיו יעלו שמים ירדו תהומות (תהל' קז כה-כו). משביח שאון ימים שאון גַּלֵּיהֶם (שם כה ח). — *והיחיד: גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם (מקוא' ה ו). גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו (תוספתא שם ד ה). הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים (ירוש' שקל' ו מט ד). אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצער על ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי (יבמ' קכא.). אמר ר"ע פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"מ כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה (שם). כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו (אדר"נ ג). — ואמר המשורר: המו גלים ברוץ גלגלים ועבים וקלים על פני הים (ר"י הלוי, יועץ ומקים). — ובמליצה, גַּלֵּי המון עם: כי שדד יי' את בבל ואבד ממנה קול2 גדול והמו גַּלֵּיהֶם כמים רבים (ירמ' נא נה). — *ומקרים רעים וקשים להתגבר עליהם: כך ישראל נגלה עליהם הקב"ה לגאלם וכמה גלים קשים עברו עליהם ועשה להם תשועה (מד"ר שמות יט). — °וגלי הלב, התרגשות: שניהם אז שני ימים חבושים, ובינותם לבבי ים שלישי בשוא גלי שבחי החדשים (ר"י הלוי, התרדף).