1, ש"ז, כנ' גִּלְדִּי, מ"ר גְּלָדִים, סמי' גִּלְדֵּי, — א) עור, ובפרט מקמט, קשה, Haut; peau; skin: שק תפרתי עלי גִלְדִּי (איוב יו יה). — ואמר המליץ:  עד נברא הגוף ותלבש אותו כבגד, והפיצה חום יקודה בבשר ובגלד, ויחם בשר הילד (הקד' ר"י חריזי, תחכמוני). — וגלדי בצלים, °הקלפות שבבצל: והמשל בזה גלדי הבצלים שהם זה על זה (תגמ' הנפש, פי' כ"ה הקד' א). הגלגלים מקיפין זה את זה כגלדי בצלים (מ' אלדבי, ש"א ב ב). שכל גלגלי הרקיע הם סמוכים ודבוקים זה בתוך זה כגלדי הבצלים ואין שום מקום פנוי וריקות ביניהם כלל (נחמד ונעים, דוד גנז א כ). — ב) *מה שנתקשה על פני דבר אחד, Kruste, Scharf; croûte; crust: לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה וכו' וגלדי צואה שעל בשרו (מקוא' ט ב). מרחיקין את הנבילות וכו' עד מקום שעושה גלד (ירוש' ב"ב ב יג ג). מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו (שבת נ:). מנהגו של עולם מי שהיה לו מכה ונתרפאה מעט והעלתה גלד נותן בה דברים רכים (רה"ג, טהר' ט ב). — ג) *כל דבר דק חופה על דבר אחר: גרדו (את השופר) והעמידו על גלדו (ר"ה כז:). שהוא (הקרח) מגליד גלד דק מלמעלה (רמב"ן שמות יו יד). — ד) *דפנות של כלי: קערה גילדה עב מזרק גילדו דק (מד"ר במדב' יג).