*, ש"נ, — כלי מכלי השמוש של החנות, כעין בד של עץ או של מתכת קבועים בו הרבה מסמרים יתלו עליהם הסחורות: גולת1 חנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפילו כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה וכו' שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע (תוספתא כלי' ב"מ ב יא).
1 לא הביא מלה זו הרמב"ם בהלכ' כלים, וכמו"כ לא הערוך ולא לוי ולא יסטרוב. וגם המפרשים לא פרשוה. בבאור הגר"א שבש"ס וילנה מועתק תחלת המאמר, אך לא נוסף בו שום פרוש, וכמו"כ לא פרש מלה זו גם הר"ש שהביאה בפרושו למשנה כלים יב ג, ולא בעל זר זהב ומנחת בכורים, שהוא דולג עליה ואינו מזכירה כלל. והנה הרמב"ם נראה שהוא כולל הלכה זו בתוך דבריו בפרק י' הלכה א: וכן המסמרות שתוקעין אותם בכותלים לתלות בהם ואם התקינו להיות כלים בפני עצמן מקבל טומאה. ע"כ. ולפי הנראה מהענין, הגולה היה דבר שהיו בו הרבה מסמרים, ושמש לתלות עליו, ונראה שלהחנונים היתה הגולה לא קבועה ומחוברת להכותל, אלא היה החנוני קובע אותה בכל פעם במקום הנצרך, ואלו בעלי הבתים היו קובעים הגולה בכותל או במקום מן המקומות והיתה נשארת קבועה, שגולת החנוני שאינה קבועה היא כלי בפני עצמו. ואולי היתה גולה זו כדורית. אך עתה יש בחנויות הערביות מעל להדלת כעין בד של עץ קבועים בו מסמרים הרבה.