ב. גֻּלָּה

, ש"נ, מ"ר גֻּלּוֹת, גֻּלֹּת, — א) מעין, Quelle; fontaine; spring: ותאמר (בת כלב) תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גֻּלֹּת מים ויתן לה את גֻּלֹּת עליות ואת גֻּלֹּת תחתיות (יהוש' יה יט). לשכת הגולה שם היה בור הגולה קבוע והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה (מדות ה ד). — ב) °ברֵכה מלאכותית תזרֹק מימיה באויר: להבין דרך בנין בית מרובע או מעוגל או לעשות ריחים או לחפור גלות מים או למדוד קרקעות (ר"י ברצלוני, יצירה 65). ובראות הזמן נמשך כעבד לבבות בעבות אהב משכתם, והלך על נתיב מרי כאישיו וְגֻלּוֹת תוך בתֹך לבב כמסתם, ויום דמה ירה חצי יגונים אזי חשתם ואת קשתו דרכתם (רמב"ע, מזכיר עון רעיו הבוגדים, הללמוד). — °ובהשאלה: גם גֻּלּוֹת עיניו לה הטו קרנים, כי יפי ותם לא יוכלו יסתרו, וכהתוך אור יום בפני משקע מים, כן הֻתכו לבביהם יחד חברו (יל"ג, אדו"מ ב). מסבה נשו על שפת הברכה ונשים גבול מפרחים לגלות (יהוש' יה יט). ראה אדוני גולות המים החמודים, וראה האריות עליהם עומדים, ומפיהם נוזלים מים עולים ויורדים (ר"י חריזי, תחכמוני לד).

חיפוש במילון: