1 דעת הקדמ' והאחרונ' שזו מלה זרה, והיא שם האות היונית גמא. אך אין זה מוכרח, ואפשר שזהו שם עברי קדום של האות השלישית בא"ב העברי, שקראוהו ע"ש המלה הקצרה גּם שהיא מתחלת באות זו. ועי' הערה שלקמן. 

2 מכל שמות האותיות המנויות פה שכולם עכ"פ שמיים, יש ללמוד שהשם גמים, בצורתו העברית, הוא שם עברי להאות השלישית, ולא השם היוני, כי אין שום טעם וסבה למה השתמש בעל המאמר במקום הזה בשם זר בתוך כל השמות שנושאים עליהם חותם העבריות. ויש להניח כי גם הוא השם היותר קדום לאות זו, ונשמר עוד בפרט במ"ר ואדרבה ממנו לקחו היונים את השם גמא שלהם כמו שלקחו מהשמיים את שמות שאר אותיותיהם, וכמו השם פיף להאות שיש לה עוד שמה הרגיל פה. וטעם השם אולי מפני שבה מתחלת המלה הקטנה גּם. ואולי היתה המלה גּם שם לאיזה כלי או כלי מלאכה, כעין קרדום, והיתה צורתו דומה קצת לצורה הקדומה של האות בכתב הכנעני והעברי.

3 אמר רה"ג: ואות יונית היא וזו צורתו כמין ד הפוך, ע"כ. וכן רש"י בכל מקום שנזכרה המלה גם. אך לפי המבואר בהערה שלמעלה, אין זה מוכרח.

4 כך בפרוש בערוך דפוס ישן, וכן מוכרח מפרוש ר"ח, שהביאו הערוך בשם רה"ג: שהוא מקום מעוקם כמין גמא יונית. ע"כ. ובנוסח' הגס, ולפי זה פרש רש"י ארוג הרבה. אך זה דחוק. ופרושו של רה"ג ור"ח הוא לפי הגרסה גם, במם בסוף, אפס אינו מבואר בדיוק מה היתה כונתם, רק המלה אִמרה העומדת אצלה מלמדת עליה שמשמעתה כמו"כ דבר הדומה לאִמרה, והואיל ואִמרה היא הוספה חיצונית על התפר, וכמו שתרגם פה ר"ח בעצמו אימרה באל טראו שהוא אלטראז (המלה השניה רעלס לא נתבררה לי), והוא חפוי על השפה בסרט וכיוצא בזה, וכן הערוך ערך אמרה: בני אדם חשובים כשתופרים את הבגד מחפים את התפר בבגד נאה כארגמן, ע"כ, רגלים לדבר כי הגם הוא כעין חסימה של התפר מעצם הבגד. וכן נראה כי הרמב"ם גרס הגם ולא הגס, מפני שכתב ביד החזקה (הלכ' גזל' ואונאה יג ז) בסימני מציאה, אמרותיו במקום גמיו שבתלמוד, משמע שהוא פרש גמיו באמרותיו, בודאי מפני שסמך על המאמר על הגם ועל האמרה.