°, ש"ז, מ"ר, גִּמְגּוּמִים, — שה"פ מן גִּמְגֵּם, פקפוק וספק בדבר מן הדברים, בדעה מהדעות: ולא פירשו רבותי כן שהם פירשו קרנות אלו גבולין ויש לי גמגומים בה הרבה (רש"י שבת פה:). אל נא אדוני יבאו הדברים סתומים יאירו דבריך ויגיעו בלי ספקות וגמגומים (חזות קשה לר"י ערמאה, פתיחה). הוי יודע שכל הגמגומים האלה שאמרו הם התול ואין בם מועיל (יסו"ע לר"י ישראלי ב א). לפי שראיתי גמגומים במ"ש מרן וכו' אבאר דעתי ואח"כ ארדה נא לאותה תשובה (גינת ורדים, או"ח א כ). כי ישקיט בזה המיית לבו מן הגמגומים בהתברר אצלי שאין בפי הפלוסוף תוכחות מספיקות וכו' (קול יהודה, כוזרי א א). — ודבר שיש בו מקום לפקפק, שבוש הדפוס וכיוצא בזה: טעיות הדפוס אשר רבו מן הנהוג וכו' וגמגומים ושבושים היו לאין מספר (הלבוש או"ח, הקד' המגיה). — ובמשמע' דבר דברים קטועים, לא ברורים, כמו ילד: ראוי מדרך הטבע שהוא (הילד אשר גודל בין אלמים) ידבר או יגמגם גמגום שרובו יהיו מלות מדוברות (ר' זרחיה הלוי, או"נ ב).