גֹּמֶא

1, ש"ז, — צמח שגדל במצרים במקום מים והיו עושים בו בגדים, נעלים, פותלים חבלים, מתקנים אניות קטנות, וכיוצא בזה, Papyrus nilotica: היגאה גֹּמֶא2 בלא בצה ישגה אחו בלי מים (איוב ח יא). בנוה תנים רבצה חציר לקנה וָגֹמֶא (ישע' לה ז). — וכלי גֹמֶא: ותקח לו תבת גֹּמֶא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר (שמות ב ג). השלח בים צירים ובכלי גֹמֶא על פני מים (ישע' יח ב). — ועי' גְּמִי.



1 אולי מצרית.

2 אמר ריב"ג: היא בלשון ערבי ברדי بردى.

חיפוש במילון: