1, — מלת החבור להוסיף על הקודם, ותשמש:  א) כמו אַף, במשמ' כמו זה כן זה, auch; aussi; also:  ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכו' ותקח מפריו ותאכל ותתן גַּם לאישה עמה ויאכל (בראש' ג ו).  ויאמר יי' אלהים הן האדם היה (אחר שאכל מעץ הדעת) כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גַּם מעץ החיים ואכל וחי לעלם (שם כב).  מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וכו' גַּם מעוף השמים שבעה שבעה (שם ז ב-ג).  הנה נשאתי פניך גַּם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת (שם יט כ).  ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גַּם הלילה ובאי שכבי עמו (שם לד).  ויעש (עשו) גַּם הוא מטעמים (שם כז לא).  ותאמר לה המילדת אל תראי כי גַם זה לך בן (שם לה יז).  רעבים גַּם צמאים נפשם בהם תתעטף (צהל' קז ה).  אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי גַּם כל קויך לא יבשו יבשו הבוגדים ריקם (שם כה ב-ג).  ציה גַם חם יגזלו מימי שלג (איוב כד יט).  הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גַּם ישנים דודי צפנתי לך (שה"ש ז יד).  נער הייתי גַּם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהל' לז כה).  — גַּם שניהם, שתיהן, ר"ל האחד כמו השני, האחת כמו השניה:  ותהיין גַּם שתיהן לו לנשים (ש"א כה מג).  יי' עשה גַם שניהם (משלי כ יב).  מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יי' גַּם שניהם (שם יז יה).  וימתו גַם שניהם (רות א ה).  — ב) הוספה מגֻברה, במדרגה קצת יותר חזקה, כמו אפילו, במשמ' לא זה בלבד אלא אף זה:  נפתלתי עם אחתי גַּם יכלתי (בראש' ל ח).  ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גַּם את דודאי בני (שם יה).  ויאמר לו המלך (למפיבשת) למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבשת אל המלך גַּם את הכל יקח אחרי אשר בא המלך בשלום אל ביתו (ש"ב יט ל-לא).  גַּם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו (ישעי' יד ח).  גַּם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת (שם י).  גַּם שם לא ינוח לך (שם כג יב).  והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו וְגַם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי (יואל ג א-ב).  וְגַם עתה נאם יי' שבו עדי בכל לבבכם שם ב יב.  התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גַּם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך הן על כפים חקתיך (ישע' מט יה-יו).  מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גַּם ילדה ציון את בניה (שם סו ח).  וְגַם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את המגלה ולא שמע אליהם (ירמ' לו כה).  מדוע רשעים יחיו עתק גַּם גברו חיל (איוב כא כז).  על נהרות בבל שם ישבנו גַּם בכינו בזכרנו את ציון (תהל' קלז א).  אשר נסוני אבותיכם בחנוני גַּם ראו פעלי (שם צה ט).  ויאמר גַּם אשר הם בונים אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם (נחמ' ג לה).  אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וְגַם  אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא (קהל' ח יז).  — ואחרי השם או הפעל במקום לפניהם: הגוי גַּם צדיק תהרג (בראש'כ ד), ר"ל האם גם גוי צדיק תהרוג.  ויאהב גַּם את רחל מלאה (שם כט ל), ר"ל וגם אהב את רחל מלאה.  ויאכל גַּם אכול את כספנו (שם לא טו), ר"ל ולא זה בלבד אלא גם את כספנו אכל.  המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גַּם השתרר (במד' יו יג), ר"ל כי גם השתרר תשתרר עלינו.  וכעסתה צרתה גַּם כעס בעבור הרעמה (ש"א א ו), ר"ל וגם כעסתה צרתה כעס.  — ויש שיאמר גַּם במשמ' אפילו זה אעשה:  אולי נטתה (האתון) מפני כי עתה גַּם (גם זה עשיתי) אתכה הרגתי ואותה החייתי (במד' כב לג).  — ובמש' ועוד זאת:  גַּם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז כו).  גַּם בלא דעת נפש לא טוב (שם יט ב).  גַּם הנה העץ אשר עשה המן (אסתר ז ט).  — ולגֻזמה:  ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני גַּם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בכרת בני עם בן ישי (ש"א כב ז-ח).  — ולתֵמה ושאלה במשמ' האם גם זה נעשה?: ויאמר אליה (איוב אל אשתו) כדבר אחת הנבלות תדברי גַּם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (איוב ב י).  — ולפני כי: ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גַּם כִּי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו (ישע' א יה).  הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון גַּם כִּי ילדון והמתי מחמדי בטנם (הוש' ט יו).  גַּם כִּי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי (תהל' כג ד).  ותאמר רות המאביה גַּם כִּי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין (רות ב כא).  — ולשלילה:  ולא נותר בו ובכל האנשים אשר אתו גַּם אחד (ש"ב יז יב).  עד אשר לא נמצא שם גַּם צרור (שם יג).  הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גַּם אחד (תהל' יד ג).  —  ג) לפני מלות הגוף, להבליט יותר את הגוף:  והבל הביא גַם הוא מבכרות צאנו (בראש' ד ד).  וצלה גַם היא ילדה (שם כב).  ולשת גַּם הוא ילד בן (שם כו).  ולשם ילד גַּם הוא (שם י כא).  והצעירה גַם הוא ילדה בן (שם יט לח).  הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא  גַם הוא אמרה אחי הוא (שם כ ה).  הנה ילדה מלכה גַם הוא (שם כב כ).  והכיתי אתכם גַּם אני (ויקרא כו כד).  ונאספת אל עמיך גַּם אתה (במדב' כז יג).  ואעשה כן גַּם אני (דבר' יב ל).  ותהי עליו גַּם הוא רוח אלהים (ש"א יט כג).  ונשמעה מה בפיו גַּם הוא (ש"ב יז ה).  ארצה נא גַם אני (שם יח כב).  ותלך ותזן גַּם היא (ירמ' ג ח).  בני אם חכם לבך ישמח לבי גַם אני (משלי כג יה).  — ובפעול, עם מלת הגוף אני, אתה, וכו':  ויאמר לאביו ברכני גַם אני אבי (בראש' כז לד), ר"ל גם אותי.  במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גַּם אתה (מ"א כא יט), ר"ל גם שלך.  — ד) קצת כמו לכן, מדה כנגד מדה, deshalb; par cette rasion; therefore:  ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם וְגַם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצדים (שופט' ב ב-ג).  ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גַּם יי' העביר חטאתך לא תמות אפס כי נאץ נאצת את איבי יי' בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות (ש"ב יב יג-יד).  באו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע וכו' וְגַם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וכו' וגַם  אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר (עמוס ד ד-ז).  אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר וְגַם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך (ירמ' יג כה-כו).  וְגַם אני אגרע ולא תחוס עיני וְגַם אני לא אחמול (יחזק' ה יא).  וְגַם נפשם בחלה בי (זכר' יא ח).  ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה  שחתם ברית הלוי אמר יי' צבאות וְגַם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שמרים את דרכי ונשאים פנים בתורה (מלאכי ב ח-ט).  אהבת כל דברי בלע לשון מרמה גַּם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל (תהל' נב ו).  — ה) במשמ' הואיל וכך הוא יהי כן:  ויאמר (יצחק) מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גַּם ברוך יהיה (בראש' כז לג).  ויאמר (אשר על בית יוסף לאחיו) גַּם עתה (כיון שדברתם) כדבריכם כן הוא (שם מד י).  — ו) כמו אף על פי כן, בכל זאת, doch; tout de même; yet:  (אעפ"י שלכאורה הרשעים מצליחים בחייהם) גַּם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו (איוב יח ה).  — ובשלילה:  ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וְגַם לא שבעת (יחזק' יו כח), ר"ל ואעפי"כ לא שבעת.  — ז) אחרי אם לתשובת התנאי, כמו אז, dann; dans ce cas; in this case:  ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גַּם זרעך ימנה (בראש' יג יו).  היהפך כושי עורו נמר חברברתיו גַּם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע (ירמ' יג כג).  אם ימשו החקים האלה מלפני נאם יי' גַּם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים (שם לא לו).  כה אמר יי' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גַּם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו שם לז.  — ח) אחרי כי, כמו אף על פי שֶׁ:  כי מבית הסורים יצא למלך כִּי גַּם במלכותו נולד רש (קהל' ד יד).  אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כִּי גַּם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו (שם ח יב).  — וגם בלי כִּי:  כי בניתי את החומה ולא נותר בה פרץ גַּם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים (נחמ' ו א).  גַּם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך (תהל' קיט כג).  — ובכפילת המלה גם פעמים אחדות במשמע' כמו זה כן זה, כמו כן, וכיוצא בזה:  ותאמר אליו (רבקה לאליעזר) גַּם תבן גַּם מספוא רב עמנו גַּם מקום ללון (בראש' כד כה).  ואמרה אלי גַּם אתה שתה וְגַם לגמלך אשאב (שם מד ).  למה נמות לעיניך גַּם אנחנו גַּם אדמתנו (שם מז יט).  ויעל עמו גַּם רכב גַּם פרשים (שם נ ט).  גַּם מתמול גַּם משלשם גַּם מאז דברך אל עבדך (שמות ד י).  גַּם צאנכם גַּם בקרכם קחו וכו' וברכתם גַּם אתי (שם יב לב).  ולא ימתו גַם הם גַּם אתם (במד' יח ג), ר"ל לא הם ולא אתם.  גַּם קב לא תקבנו גַּם ברך לא תברכנו (שם כג כה).  גַּם את הארי גַּם את הדוב הכה עבדך (ש"א יז לו).  יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גַּם שמים נטפו גַּם  עבים נטפו מים (שופט' ה ד).  — גַּם וְגַם: והנער שמואל הלך וגדל וטוב גַּם  עם יי' וְגַם עם אנשים (ש"א ב כו).  — ובהגברה:  ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וְגַם מגפה גדולה היתה בעם וְגַם שני בניך מתו חפני ופנחס (ש"א ד יז).  — ובשלילה: לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וְגַם אתה לא הגדת לי וְגַם אנכי לא שמעתי בלתי היום (בראש' כא כו).  ותאמר (האשה האחת) בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גַּם לי גַּם לך לא יהי גזרו (מ"א ג כו).  הובישו כי תועבה עשו גַּם בוש לא יבושו גַּם הכלים לא ידעו (ירמ' ו יה).  גַּם כספם גַּם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יי' (צפנ' א יח).  כי גַם חרבי וְגַם כלי לא לקחתי בידי (ש"א כא ט).  ולא ענני עוד גַּם ביד הנביאים וְגַם בחלמות (שם כח יה).  — ואחרי וּמֶה: וּמֶה גַּם-עתה (מ"א יד יד), ופשט שמוש של ומה גם בספרות במשמ' בפרט, על אחת כמה וכמה, ועי' מה.  — הֲגַם שאול בנביאים (ש"א י יא).  הֲגַם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה (מ"א יז כ).  הֲגַם לחם לא יוכל תת (תהל' עח כ).  הן תחלתו נכזבה הֲגַם אל מראיו יטל (איוב מא א).  הֲגַם לכבוש את המלכה עמי בבית (אסתר ז ח).  — ובמשמ' °אעפ"י שֶׁ: הנה בנדון דידן הגם כי הגאון מהר"ל יצ"ו היושב בשבת תחכמוני בק"ק פרנקפורט ראוי שכל התורה תהיה נפסקה על ידו מ"מ יש לחוש לצערן של ת"ח וראוי לנו לומר שיסלק הגאון מדינים הנוגעים בבי"ד הגאון הישיש (שו"ת רמ"א צא).  הגם כי מובטחים אנו במעלות גאוני אשכנז יצ"ו באם ישמעו דברי המשדר הגט כהוויתו יחושו לגזירת הקדמונים וכו' מ"מ הקדמנו עצמנו למצוה רבה זו (שם).  אורח שבא לבעה"ב מחויב לעשות רצונו הגם שאינו רגיל בכך (מפת' הזוהר, ערך אורח).  — שֶׁגַּם :  ידעתי שֶׁגַּם זה הוא רעיון רוח (קהל' א יז).  ודברתי בלבי שֶׁגַּם זה הבל (שם ב יה).  — בְּשַׁגַּם, מפני שֶׁגַּם:  ויאמר יי' לא ידון רוחי באדם לעלם בְּשַׁגַּם2 הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראש' ו ג).