* 1, פ"ע, עב' גָּסָה, גָּסִיתִי, עת' אֶגְסֶה, תִּגְסִי, צווי גְּסֵה, גְּסִי, — כמו גִּהֵק, והוא שעלו פתאם אדים מהקיבה אל תוך הפה והוציא אותם החוצה בקול עב, מפני מאכלים כבדים וכיוצא בזה, rulpsen; rôter; to belch: אשה שראשה כבד עליה ואבריה כבדים עליה ורותתת וגוסה (ניד' סג:). אני אמרתי להם לתת להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהיה אחד מהם גוסה ספרי, ראש דבר' ופסי' ר"כ, ותאמ' ציון. מי שהוא ת"ח לא יאכל מעומד ולא ילקלק באצבעותיו ולא יגסה2 בפני במקור נדפס 'מפני' חבירו (דא"ז ה).

— נִתפ', °נִתְגַּסָּה, — כמו גסה, הרבה פעמים: ויתגסה (החולה) מבלי שובע (אסף הרופא, כ"י מינכן 18).