*, ש"נ, — סגולת מה שהוא גס, בפרט בהשאלה גַּסּוּת הרוח, גאוה, יוהרה, העדר דרך ארץ: ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חינם ירקון סימן לגסות הרוח עניות (שבת לג.).  בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי הבתים יוצאין לטמיון וכו' ועל גסות הרוח וגסות הרוח כנגד כולן (סוכה כט:).  חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל (קדוש' מט:).  כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש (סוטה ד:).  כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם (שם ה.).  כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם (ב"ב עח:).  גסות הרוח שהיתה  בו בירבעם טרדתו מן העולם (סנה' קא:).  ומנין לגסות הרוח שהוא כעובד עכו"ם (דא"ר יא).  תחילת עבירה הרהור הלב שניה לה ליצנות שלישית לה גסות הרוח (דא"ז ג).  להרחיק מלבו מדת גסות הרוח שהיא נקראת בלשון עברי בכמה שמות גבה לב ועינים רמות גאוה ורום (מנוה"מ שיח).  — ובלי השם רוח: עשרה קבים גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחד כל העולם כלו (קדוש' מט:). ואין לך גסות כגסות של עילם (אדר"נ כח).  התחיל (הקרתני) מדבר בגסות כנגדו (של המלך) (מד"ר שמות ו).  — ובמשמעה העצמית, °עובי וחומריות: כי אפשר לנפש שתעמוד בגוף לרוב דקותה וגסותו מבלי מחבר אמצעי (ראב"ע, ערוג' הבשם, ציון ב, 120).