°, ש"ז, מ"ר גִַּסִּים, — מטבע, כמו גדול: שאני חייב אל האדון מאי' יואן דוראנטאן שבעה ועשרים גסים נדרתי לפרוע אל מאי' יואן הנזכר או לבא מכחו אלו השבעה ועשרים גסים הנזכרים (חשבונ' משנת א תכ"ב לחשבונם, REJ 1882, 282).  נתחייב לפרע מכל ב' גסין ג' גסין וחצי (שו"ת מהר"י קולון ז).  אתחייב לפרוע מכל ב' גסין ב' גסין של הוצאה שם. ונתחייב ראובן שאם לא  יתן את בתו לאשה לשמעון שיענש במאה גסים (שו"ת לחם רב נט).  ולקח קרוב מאלף גסים (חרבות ישראל, דברי ישר' זהבי).  וכתבו אותו סך בכתובה שהכניסה לבעלה מאה גסים (שו"ת פרח מטה אהרן י).  אני נותן לו במתנה גמורה מעתה ומעכשיו סך שלשים גסים מסכים שטר כתובתי (שם מז).  גם אני מנחת לבן אחי חמשה גסים מנכסי (שם נ).  ומטילין על ראובן ערך אלף גסים ועל שמעון ג' אלפים (שם נה).  ויהי היום שלחו יששכר זבולון לראובן וחביריו אלף גסים שביליא בכיס א' (שם סד).  ולזה משכנם בידו בעד הגסים שנתן בידו (שם קג).  ועשה שט"ח עליו שהוא חייב למלוה מאה גסים (שם קכח).  והיה כתוב בשטר התנאים שביניהם שאם א' מהם לא יקיים התנאים יחוייב אותו המפר ברית התנאים מאה גסים לתת לכשנגדו (שו"ת תורת חסד כב).  וצוה לפניהם שממיטב נכסיו יקח אלף גסים להקדש ישיבה אחת שילמדו וכו' ומריוח הגסים יתנו הספקה לת"ח (שם לו).  ראובן נדר להשיא יתומה עניה א' ולתת לה בתורת נדוניא מאתים גסים (שם לז).  ראובן פסק נדוניא עם בתו לשמעון מאה וחמשים גסים (שם עב).  והכניסה לו בנדוניא אלף גסים שלא השאירה לעצמה מהסך שהכניסה ליעקב בתורת נדוניא אלא חמש מאות גסים (שם פא).  ראובן שדך בתו עם שמעון ופסק לתת לו בנדוניא חמש מאות גסים (שם רנ).