*, ת"ז, לנק' גַּסָּה, מ"ר גַּסִּים, גַּסּוֹת, — גדול, עבה, ההפך מן קטן, דק gross; gros; large: בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים בתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס (שבי' ד א). חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד (שבת ח ה). נראין דברי ר' יהודה בחול הדק ודברי חכמים בחול הגס (תוספתא שם ט כ). — ולנק': היו לפניו תאינים ורימונים אין מחייבין אותו להיות יושב ומשער בין דקה ובין גסה אלא תורם כדרכו בבינונית (שם תרומ' ג ה). גומת הלוף בורר גסה גסה ומניח דקה דקה בתוך ידו (שם מעשר' ג י). — ומ"ר: מעשה בעזים בית אנטוכיא שהיו דדיהן גסין ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן (שבת נג:). נאמנין על כלי חרס גסין לקודש (חגי' כו.). — בהמה גַּסָּה, פרה, שור סוס וכיוצא בהם: אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה ובין גסה (שבת כד ב). שאין בהמה טהורה יולדת מן הטמאה ולא בהמה טמאה יולדת מן הטהורה ולא גסה מן הדקה ולא הדקה מן הגסה (תוספתא כלא' ה ח). שמביאין בהמה דקה מחו"ל לארץ ואין מביאין בהמה גסה מחו"ל לארץ (שם ב"ק ח יא). השם בהמה מחבירו עד מתי חייב ליטפל בה בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום (שם ב"מ ה ז). סימן ולד בבהמה דקה טינוף בגסה שיליא (נדה כה.). — עוף הַגַּס, כגון נשרים, אווזים וכיוצא בזה: דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס (חול' ג א). — חיה גסה: כשם שאין מוכרין להן בהמה גסה כך אין מוכרין להן חיה גסה (עז יו:). — מדה גַּסָּה, במדה גדולה, בכמות רבה: כל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור את הדמאי אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה (דמאי ב ד). מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה (ב"ב ה יא). ובלח הין מידה גסה מהין ולמטה מידה דקה (תוספתא דמאי ג יב). את שדרכו למוד בדקה מודדו בין בגסה בין בדקה טפילה גסה לדקה (שם י). מידה גסה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי (ירוש' שם ג כג:). — חריש הגס, חריש של תלמים רחבים במקור נדפס "רחביב": אין מחייבין אותו להיות חורש חריש דק אלא גס בתלמי הרביעה (תוספתא כלא' א יז). — כתיבה גסה: שאם היה חותם ידי העדים דק והכתב גס הולכין אחר הגס חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין אחר הדק (ירוש' ב"ב י יז ג). — אכילה גַּסָּה, אכילה מרובה: משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה (הורי' י:). רצה לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה אכילה גסה מי שמה אכילה והאמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור מלא תעונה (יבמ' מ.). — פסיעה גַּסָּה, במרחק בין שתי הרגלים: אל תפסיעו פסיעה גסה והכנסו חמה לעיר (תענ' י:). ששה דברים גנאי לו לת"ח וכו' אף לא יפסיע פסיעה גסה (ברכ' מג:). פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם (שבת קיג:). — נקבים גַּסִּים, הרקת הגוף: בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול (ירוש' ברכ' ב ג). — גַּס רוּחַ, גא, יהיר, בלי דרך ארץ: שוטה רשע וגס רוח (אבות ד ז). ואין הצרעת בא אלא על גסי הרוח (תוספתא נגע' ו ז). השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגן שנים דרך ארץ שלשה מגסי הרוח (פסח' פו:). אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל (סנה' צח.). גסי הרוח ומספרי לשון הרע ומדברי נבלה וחכמים בעיניהם (דא"ר ב). התיר מנעליו ויצא לשוק ה"ז מגסי הרוח (שם יא). — רוחו גסה עליו, הוא מתיהר: ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה ורוחו גסה ומואס את השינה ואוכל הרבה ומוציא קמעה (פסח' קיג:). עשרה דברים נאמרו בגרע מהלך על צדו ורוחו גסה ונתלה ויושב (קדוש' פב.). — וכמו"כ דעתו גסה עליו: שדעתו של תינוק גסה עליו (סוכ' כא:), ר"ל אינו מתירא לנפול. מעשה שבא ר' אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה (תענ' כ.). אהרן אמר אלי היה דבור ולא פירשתי מאצל אשתי וכו' אבל הוא (משה) מפני שדעתו גסה עליו פירש הוא מאצל אשתו (אדר"נ ט). — לבו גס בפלוני, אינו מתביש ממנו: והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה (יבמ' ד י). לא תתיחד עמו אלא בפני עדים וכו' חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה (גיט' ז ד). מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (של הסוטה) וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן (סוט' א ו). היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת כדי שיהא לבו גס בה (תוספתא כתוב' א ד). אין משקין שתי סוטות כאחת שלא יהא לבה גס על חברתה (שם סוטה א ו). אדם רשע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע ולבה גס בעבדיה לבה גס בשכניה וטווה בשוק ורוחצת עם בני אדם (שם ה ט). — ובמשמ' מקורב מאד אליו: ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברהו על מטות כפויות (מו"ק כו:). — °ובלי המלה לב: ישראל במדבר עדיין לא היו גסין בשכינה (רש"י יומא נד.). שאין גסין זה בזה (שם).
א. גַּס