1, שזו"נ2, רוּחָה, רוּחִי, רוּחֲךָ רוּחָךָ, רוּחֲכֶם, רוּחוֹ, רוּחָם, מ"ר רוּחוֹת, רֻחוֹת, — א) נשיבת אויר מהירה, אויר נע מהר, Wind; vent; wind: ויעבר אלוהים רוּחַ על הארץ וישכו המים בראש' ח א. וְרוּחַ נסע מאת יי' ויגז שלוים מן הים במד' יא לא. ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים וְרוּחַ ויהי גשם גדול מ"א יח מה. וְרוּחַ גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יי' לא בָרוּחַ יי' ואחר הָרוּחַ רעש שם יט יא. לא תראו רוּחַ ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים מ"ב ג יז. וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוּחַ ישע' ז ב. ורדף כמץ הרים לפני רוּחַ וכגלגל לפני סופה שם יז יג. הרינו חלנו כמו ילדנו רוּחַ שם כו יח. והיה איש כמחבא רוּחַ וסתר זרם שם לב ב. רוּחַ מח שפים3 במדבר דרך בת עמי לא לזרות ולוא להבר רוּחַ מלא מאלה יבוא לי ירמ' ד יא-יב. לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוּחַ מאצרותיו שם י יג; וכעין זה שם נא יו. ויי' הטיל רוּחַ גדולה אל הים ויהי סער גדול בים יונה א ד. לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוּחַ תהל' א ד. ואשחקם כעפר על פני רוּחַ  שם יח מג. יהיו כמץ לפני רוּחַ ומלאך יי' דחה שם לה ה. אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוּחַ שם פג יד. אדם כחציר ימיו וכו' כי רוּחַ  עברה בו ואיננו שם קג יו. מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוּחַ מאוצרותיו שם קלה ז. נשיאים וְרוּחַ וגשם אין איש מתהלל במתת שקר משלי כה יד. מי אסף רוּחַ בחפניו שם ל ה. והנה רוּחַ גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית איוב א יט. וְרוּחַ על פני יחלף תסמר שערת בשרי4 שם ד יח. גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר אחד באחד יגשו וְרוּחַ לא יבא ביניהם שם מא ז-ח. סובב סבב הולך הָרוּחַ ועל סביבותיו שב הָרוּחַ קהל' א ו. אין אדם שליט בָּרוּחַ לכלוא את הָרוּחַ שם ח ח. שמר רוּחַ לא יזרע וראה בעבים לא יקצור שם יא ד. כאשר אינך יודע מה דרך הָרוּחַ וכו' ככה לא תדע את מעשה האלהים שם שם ה. — ובסמיכות אל סערה וכדומה, רוח סערה, רוח סֹעה,  רוח זלעפות: וארא והנה רוּחַ סערה באה מן הצפון יחזק' א ד. היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה וְרוּחַ סערות תבקע וכו' לכן כה אמר יי' ובקעתי רוּחַ סערות בחמתי וגשם שטף באפי שם יג יא-יג. ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וְרוּחַ זלעפות מנת כוסם תהל' יא ו. אחישה מפלט לי מֵרוּחַ סעה מסער שם נה ט. ויאמר ויעמד רוּחַ סערה ותרומם גליו שם קז כה. אש וברד שלג וקיטור רוּחַ סערה עשה דברו שם קמח ח. ועי' סְעָרָה — ובסמ' אל ציון המקום או הכוון שהרוח באה משם, רוח ים, רוח מדבר, רוח צפון וכדו': ויי' נהג רוּחַ קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבוקר אור וְרוּחַ הקדים נשא את הארבה שמות י יג. ויהפך יי' רוּחַ  ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף שם שם יט. ויולך יי' את הים בְּרוּחַ קדים עזה כל הלילה שם יד כא. ואפיצם כקש עובר לְרוּחַ מדבר ירמ' יג כד. כְּרוּחַ קדים אפיצם לפני אויב שם יח יז. והנה שתולה התצלח הלא כגעת בה רוּחַ הקדים תיבש יחזק' יז י. ותתש בחמה לארץ הושלכה וְרוּחַ הקדים הוביש פריה שם יט יב. במים רבים הבאוך השטים אותך רוּחַ הקדים שברך בלב ימים שם כז כו. ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוּחַ קדים חרישית ותך השמש על יונה ויתעלף יונה ד ח. בְּרוּחַ קדים תשבר אניות תרשיש תהל' מח ח. רוּחַ צפון תחולל גשם5 ופנים נזעמים לשון סתר משלי כה כג. ועי' צָפוֹן, קָדִים. — ובצרוף אל ציון הזמן של נשיבת הרוח, רוח היום: וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לְרוּחַ היום6 בראש' ג ח. — ובסמ' אל שם האלהים השולח את הרוח, ואף בכינויים, רוח ה', רוחו וכדו': וְרוּחַ אלהים מרחפת על פני המים בראש' א ב. הנה שם יי' בא ממרחק בער אפו וכו' וְרוּחוֹ כנחל שוטף7 ישע' ל כז-כח. יבש חציר נבל ציץ כי רוּחַ יי' נשבה בו שם מ ז. כי יבוא כנהר צר רוּחַ יי' נססה בו שם מ ז. יבוא קדים רוּחַ יי' ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוש' יג יה. ישלח דברו וימסם ישב רוּחוֹ יזלו מים תהל' קמז יח. בְּרוּחוֹ שמים שפרה חללה ידו נחש ברח8 איוב כו יג. — ובצרוף, לפעל נשא, נשאה הרוח, רעתה הרוח דבר או אדם: והיה אני אלך מעמך וְרוּחַ יי' ישאך על אשר לא אדע מ"א יח יב. ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נשאו רוּחַ יי' וישלכהו באחד ההרים מ"ב ב יו. תזרם וְרוּחַ תשאם וסערה תפיץ אתם ישע' מא יו  בזעקך יצילך קבוציך ואת כלם ישא רוּחַ יקח הבל שם נז יג. כל רעיך תרעה רוּחַ ומאהביך בשבי ילכו ירמ' כב כב. ותשאני רוּחַ ואשמע אחרי קול רעש גדול יחזק' ג יב. וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אותי רוּחַ בין הארץ ובין השמים שם ח ג. ותשא אתי רוּחַ ותבא אתי אל שער בית יי' הקדמוני שם יא א. וְרוּחַ נשאתני ותבאני כשדימה שם שם כד . ועי' נָשָׂא. — ובמשל, זרע רוח: כי רוּחַ יזרעו וסופתה יקצרו הוש' ח ז. — ובתמונה, בדמוי הרוח לעוֹף, כנפי רוח וכדו': וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוּחַ ש"ב כב יא; וכעץ זה תהל' יח יא. צרר רוּחַ אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם הוש' ד יט. השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוּחַ תהל' קד ג. — ב) בהשאלה במשמ' הכוון שהרוח באה משם, אחת מארבע רוחות השמים, מזרח מערב צפון ודרום 1 Windrichtung; direction: והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוּחַ קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם ירמ' מט לב. והבאתי אל עילם ארבע רוּחוֹת מארבע קצות השמים וזרתים לכל הָרֻחוֹת האלה שם שם לו. ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוּחַ יחזק' ה י. שלשתיך בדבר ימותו וכו' והשלישית לכל רוּחַ אזרה וחרב אריק אחריהם שם שם יב. וכל אשר סביבותיו וכו' אזרה לכל רוּחַ וחרב אריק אחריהם שם יב יד. ואת כל מברחו בכל אגפיו בחרב יפלו והנשארים לכל רוּחַ יפרשו שם יז כא. ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יי' מארבע רוּחוֹת באי הרוח ופחי בהרוגים  האלה ויחיו שם לז ט. ו הקדים בקנהב והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב מדד רוּחַ הקדים בקנה המדה וכו' מדד רוּחַ הצפון וכו' את רוּחַ הדרום מדד וכו' סבב אל רוּחַ חים מדד חמש מאות קנים בקנה המדה לארבע רוּחוֹת מדדו שם מב יה-כ. הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יי' כי כארבע רוּחוֹת השמים פרשתי אתכם זכר' ב י. וצפיר העזים הגדיל עד מאד ובעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוּחוֹת  השמים דני' ח ח. ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוּחוֹת השמים שם יא ד. לארבע רוּחוֹת יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה דהי"א ט כד. — ועם ה הכוון, רוּחָה במשמ' לצד רוח 1: ויהיו הרמנים תשעים וששה רוּחָה כל הרמנים מאה על השכבה סביב ירמ' כב כג. — ג) במשמ' האויר, אף שאינו נע, Luft; air, שאף רוח 2: בכרה קלה משרכת דרכיה פרא למד מדבר באות נפשו שאפה רוּחַ ירמ' ב כג-כד. ופראים עמדו על שפםים שאפו רוּחַ כתנים כלו עיניהם כי אין עשב שם יד ו. — ובמשמ' רָוַח: כאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר אחד באחד יגשו וְרוּחַ לא יבא ביניהם איוב מא ז-ח. — ומכאן ד) במשמ' דבר שאין בו ממש, הבל וריק 3: הרינו חלנו כמו ילדנו רוּחַ ישע' כו יח. הן כלם און אפס מעשיהם רוּחַ ותהו נסכיהם שם מא כט. והנביאים יהיו לְרוּחַ ירמ' ה יג. לו איש הלך רוּחַ ושקר וכזב מיכ' ב יא. —  ורעה רוח, ובש"ע רְעוּת רוח 4, רעיון רוח: אפרים רעה רוּחַ ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה הוש' יב ב. ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוּחַ קהל' א יד. ואתנה לבי לדעת חכמה וכו' ידעת, שגם זה הוא רעיון רוּחַ שם שם יז. ועי' רָעָה, רְעוּת. — נָחַל רוּחַ: עבר ביתו ינחל רוּחַ משלי יא כט. הלהוכח מלים תחשבו וּלְרוּחַ אמרי נואש איוב ו כו. זכר כי רוּחַ חיי לא תשוב עיני לראות טוב שם ז ז. עד אן תמלל אלה וְרוּחַ כביר אמרי פיך שם ח ב. החכם יענה דעת רוּחַ וימלא קדים בטנו שם יה ב. הקץ לדברי רוּחַ שם יו ג. — עמל לרוח: וגם זה רעה חלה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון שיעמל לָרוּחַ קהל' ה יה. — ובתו"מ: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם ברכ' ט ב. נוהגין היו בית אבא שהיו נותנים פאה אחת לזתים שהיו להם בכל רוח רבן גמליאל, פאה ב ד. שדה וכו' שכרתה הרוח או בהמה פטורה שם שם ז. הרוח שפזרה את העמרים אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים שם ה א. ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע כלא' ג א. היו נטועות על שש שש וכו' הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות שם ה ה. הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו מותר, סיערתו הרוח לפניו ר' עקיבא אומר אם עשבים יופך וכו' שם שם ז. וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח שם ו א. הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה יגדור מיד שם ז ז. המדייר שדהו וכו' עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית שביע' ג ד. מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עקר ערוב' ג ו. מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח שם ד ג. מי שישן בדרך וכו' יש לו אלפים אמה לכל רוח וכו' ר' יהודה אומר לאיזה רוח שירצה ילך שם שם ה. חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכו' מותרין באותו שבת שם ט ג. ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שרפה והכ"א אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים פסח' ב א. איזו היא דרך רחוקה, מן המושיעים ולחוץ, וכמדתה לכל רוח שם ט ב. התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין (עדי החֹדש) אלפים אמה לכל רוח ר"ה ב ה. אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו ר' אליעזר, תענ' א א . מעשה בבריא אחד שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת, אמר הרשב"ג וכו' אם הרוח דחאתו אינו גט גיט' ו ו אחד הביעא את העצים ואחד הביא את האור וכו' לבתה הרוח כולן פטורין ב"ק ו ד. שני כלבים אינו אונס, ידוע הבבלי משום ר' מאיר מרוח אחת אינו אונס,  משתי רוחות אונס ב"מ ז ט. המקיף את חברו משלש רוחותיו וכו' אין מחייבין אותו ב"ב א ג. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח שם ב ה. ועושה חצר על פי המערה וכו' ארבע לארבע רוחותיה ר' שמעון, שם ו ח. כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו וכו' אבל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו ר' אליעזר בן עזריה, אב ג יז. עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש וכו' ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן שם ה ה. שטחוהו (את העומר) בעזרה והרוח מנשבת בו מנח' י ד. לחם הפנים וכו' נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחים מכאן וטפחים מכאן וטפחים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן שם יא ה. שחט ולא כסה וכו' כסהו הרוח חייב לכסות חול' ו ד. סרוד של נחתומין וכו' גפפו מארבע רוחותיו טמא, נפרץ מרוח אחת טהור כלים טו ב. אל ארבעת רבעיו, מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח מדות ג א. טליה על הבגד מרוח אחת אינו חבור, משתי רוחות זו כנגד זו חבור שם כח ז. החור שבדלת שעורו מלא אגרוף וכו' הגיפה ולא מרקה או שפתחתו הרוח שעורו מלא אגרוף תהל' יג ג. ששקעה האש במקומה, אלו חזרה לה וכו' לאחת מכל הרוחות היתה קופלת את כל הרוח והולכת ספרי במד' פו. מנין אתה אומר כשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים שנא' יערף כמטר לקחי זה רוח מערבית וכו' תזל כטל אמרתי זה רוח צפונית וכו' כשעירים עלי דשא זה רוח מזרחית שמשחיר את הרקיע כשעיר 1 וכו' וברביביפ עלי עשב זה רוח דרומית וכו' ד"א וכו' לא נאמרו ד' רוחות הללו אלא כנגד ד' רוחות השמים, צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה וכו' רבי סמאי, שם דבר' שו. בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק בריותי רבי יהושע בן חנניה, ירוש' ברכ' ט ג. מילייר הגרוף שותין ממנו בשבת הא אם אינו גרוף ולא וכו' מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות ר' חנינה בריה דרבי הילל, שם שבת ג א. אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה וכו' ר' יוסה, שם ערוב' ה א. ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות, אמר רבי אחא, ארון היה מבוין להם את הרוחות שם שם. ליבתו הרוח הרי כולן פטורי', תמן אמרי' ברוח של אונסי' היא מתנית' אבל ברוח שהעולם מתנהג בו חייב שם ב"ק ו ד. כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו ר' שמעו חסידא, ברכ' ג:. אדם נותן עינו בכוכב אחד הולך למזרח עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם עומד כנגדו רבי נתן, פסח' צד.. פושעי ישראל וכו' יורדין לגיהנם וכו' לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים ר"ה יז.. ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו יומא כא:. מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו רבי יוחנן, סוכה לז:. מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות רבי יוסי, שם שם. ומודים חכמים לר"מ באבנו סכינו ומשאו שהניהן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו שהוא חייב, ומודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנים על הגג ע"מ לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שהוא פטור ב"מ כט.. והסיר ה' ממך כל חולי א"ר זו עין וכו' ושמואל אמר זה הרוח, שמואל לטעמיה דאמר שמואל הכל ברוח שם קז:. עבים קשים רוח מפזרתן, רוח קשה גוף סובלו ר"י, ב"ב י.. ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן וכו' ורוח דרומית רשה מכולן רב חנן בר אבא בשם רב, שם כה. מה קנה זה עומד במקום מים וכו' ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו וכו' כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו וכו' סנה' קה:-קו.. משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ר' אבין בר שבא, חול' פו.. משא דומה וכו' אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו, נתקבצו כל הרוחות אצל דומה אמרו לו שומר מה מלילה וכו' ר' יוחנן, סנה' צד.. הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט כל רוחו יוצאה ממנו, והאדם עשוי מחילים מחילים, נקבים נקבים ואין רוחו יוצאה ממנו ר' תנחום, מד"ר בראש' א. בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם הראשון, ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן וכו' רב, שם שם כא. כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו ר"א, שם שם מד. ג' בריות קדמו את העולם המים והרוח והאש וכו' הרוח הרה וילדה חכמה וכו' שם שמות טו. שבעה"ז בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לע"ל אמר הקב"ה אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות הו שתי רוחות ר' יוסי בשם ר' בנימין בר לוי, שם ויקר' ט. עורי צפון, מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו, רוח הדרום אומרת אני מביא גלות צפון שם במד' יג. בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבא ונמצא עומד למעלה מראשי בר קפרא ור' יצחק בר קפרא, שם קהל' ג, בכל עת. — ובסהמ"א: לארבע רוחות יש להן שמות, רוח מזרחית שותא, רוח מערבית אוריא 1 רוח צפונית אסתנא, רוח דרומית שדיא ערוך ערך אסתנא. שיהת דקלים, פירש בתשובות יום שאין בו נשיבת רוח שם ערך שח. או שהיה לבית הכנסת שני פתחים בשני רוחות רמב"ם, תפלה ו א. שהרוחות פתחים בשני רוחות רמב"ם, תפלה ו א. שהרוחות שתים עשרה רוח, והאמהות מהם הם ארבע והם הצפונית והדרומית והמזרחית והמערבית ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י ביה"ס כזנתנסי. שתים עשרה  רוחות ומקומותם כלל הארבע אמהות והשמנה בנות ביניהם שם. — ואמר המשורר: מהם חצובי להבות ומהם רוחות נושבות רשב"ג, כתר מלכות. ויד רוח מצחקת במים ר"י הלוי, התרדף, דיואן ב, 161. זה רוחך צד מערב רקוח הנרד בכנפיו והתפוח, מאוצרות הרכלים מוצאך כי אינך מאוצרות הרוח הוא, זה רוחך, שם שם, 171. מיום אשר נשבו רוחות בשמיו בתוך לבי מגוריו יהודה בן גיאת ליהודה הלוי, מבין עפאים, שעה"ש 125. תשרי הוא הראשון לחדשים, בו ינשבו הרוחות הקשים ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 181. נפתחו אליו שערי הדפק וחדריו יותר מגלינום וחבריו ובהתקבצות ובהתפשטות התנועות של כלי הרוח ירעה רוח עד שיפוח שלמה בונפיד, הפולמוס בנכבדי סאראגוסה, קבץ על ידי יד י"ד, כב. בתומו כל אור מאין ראותו ברוחיו המפיחים בלי מור רשב"ץ דןראן, בס' צפנת פענח ליצחק מרעלי א. — °טחנת רוח, טחנה הפועלת בכח הרוח נוהג בדבור ובספרות. — °כוסות רוח, כוסות מציצה, קרני אמן, נוהג בדבור. — °ורוח הבטן שבמעים: ואמר (אבוקרט) על הרוח, והרוח היוצא באין קול טוב והיוצא בקול טוב ממנו סימני אבוקרט, כ"י ברלין. או יהיה המאכל עצמו מוליד רוחות ונפח וירבו ויתילדו ממנו נפח והרוחות ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב, המעים. ורבי' האיי פי' עיקר הקיפא בל' ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות אבודרהם, עד.. ואותם נערים הקטנים שמרבים אכילה גסה ומרבים באכילת פירות והם מרבים רוחות בגופם נכון שלא ילינו בבית הכנסת ספר מהרי"ל, הלכות ליל יום כפור. — °רוח פרצים, רוח כריכה 1, רוח הפורצת בחדר מצד אל צד וכדו' Zugluft; courant. d'air; draft, נוהג בספרות ובדבור. — °ואחד מארבעת היסודות, אש ורוח, מים ועפר: והעצים והצמחים מתהוים מהיסודות הארבעה, כלומר העפר והמים והרוח והאש סי' היסודות לר"י הישראלי, 6. כגון ארבע יסודות שהן ארץ ומים ורוח ואש ראב"ח, הגיון הנפש, ב:. מפני שהמהלכות נמצאות בשלשת האמהות אשר בעלי החיים יכולין להתגלגל, והן מים ורוח וארץ ואין לאחד מבעלי חיים מעמד בתוך האש וכו' שם, ד:. וכשנעיין בצמחים ובבעלי חיים נמצאם מחוברים מהיסודות הארבעה, והם האש והרוח והמים והעפר ר"י א"ת, חו"ת, תיחוד ו ומעין זה שם שם ז. ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע רמב"ם, יסודי התורה ד א. — ואמר המשורר: והקפת על המים גלגל הרוח וכו' והקפת על הרוח גלגל האש רשב"ג, כתר מלכות. וראשית לכל נברא יסודות אשר ברא, ומה נפלאה חכמה בארבע יסודותיו והם אש והרוח ומים והעפר, ובתחברם עולם אזי קם ותולדותיו רמב"ע, בשם אל, ברודי, ר"מ. — °רוח של גפרית, רוח מלח, רוח יין וכדו' כֹּהֶל, Geist; spiritus; alcohol: וכן רוח של גפרית ויטריאולו עם דבש רוסאטו מטכ=הר נגעי החניכים ומלבן השנים השחורים ר"י צהלין, אוצה"ח ז ז. רוח מלח ארמוניאק"ה משובח מאד בכל קדחת מפסקת וביותר רביעית ולעת הדחק יקח מלח ארמוניאק"ה עצמו אחר הרקה קלה טוביה כץ, מעשה טוביה, משמרת הבית, הקד' ד. בבתי הרקה יוציאו מפרחיו ועליו מין שמן נקרא על שמו וצרפוהו (דיסטעלירן) עם רוח יין (ויין-גייסט) לעשותו למים טובי הריח י. שינתק, תולדות הארץ, הצמחים. — ה) הרוח, האויר שבפי האדם בנשמו, כל זמן שהוא חי, נשימה, רוח חיים, רוח אפים.: Atem. Lebensodem; haleine; souffle breath (of life): הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוּחַ חיים בראשי' ו יז. ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל בשר אשר בו רוּחַ חיים שם ז יה. כל אשר נשמת רוּחַ חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתי ישע' יא ד. — ובהשאלה לאלהים: וּבְרוּחַ אפיךנערמו מים שמות יה ח. ויראו אפקי ים]] יגלו מסדות תבל בגערת יי' מנשמת רוּחַ  אפו [[מקור: ש"ב כב יו; וכעין זה תהלים יח יו. בדבר יי' שמים נעשו וּבְרוּחַ פיו כל צבאם תהל' לג ו. מנשמת אלוה יאבדו וּמֵרוּחַ אפו יכלו איוב ד ט. ינקתו תיבש שלהבת ויסור בְּרוּחַ פיו שם יה ל. רוּחַ  אל עשתני ונשמת שדי תחיני שם לג ד. — ובתמונה לדבר יקר ואהוב כנשמת החיים: רוּחַ אפינו 1 משיח יי' נלכד בשחיתותם איכה ד כ. — ועל אליל מת: אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוּחַ בפיהם תהל' קלה יז. — ו) ומכאן רוח, רוח חיים, במשמ' כח חיים, יסוד החיים של אדם ובהמה: נפשי אויתך בלילה אף רוּחִי בקרבי אשחרך ישע' כו ט. אדני עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוּחִי 2 שם לח יו. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה וְרוּחַ אחד לכל קהל' ג יט. מי יודע רוּחַ בני האדם העלה היא למעלת ורוּחַ הבהמה הירדת היא למטה לארץ שם שם כא. — וברעיונות על כח חיים זה, הנתן מיד האלהים והשב אליו במות האדם והבהמה: ויאמר יי' לא ידון רוּחִי באדם לעלם בראשית ו ג. כה אמר האל יי' וכו' רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה וְרוּחַ להלכים בה ישע' מב ה. כי רוּחַ מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי שם נו יו. נאם יי' נטה שמים ויסד ארץ רוּחַ אדם בקרבו זכרי' יב א. תסף רוּחָם יגועון ואל  עפרם ישובון תשלח רוּחֲךָ יבראון תהל' קד כט-ל. אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוּחוֹ ישב לאדמתו שם קמו ד. אשר בידו נפש כל חי וְרוּחַ אלוה באפי שם כז ג. אכן רוּחַ היא באנוש ונשמת שדי תכינם שם לב ח. אם ישים אליו לבו רוּחוֹ ונשמתו אליו יאסף יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב שם לד יד-יה. וישב העפר על הארץ כשהיה וְהָרוּחַ תשוב אל האלהים אשר נתנה קהל' יב ז. —  והפקיד האדם את רוּחוֹ בידי האל: בידך אפקיד רוּחִי פדיתה אותי יי' אל אמת תהל' לא ו. — ושמרה פקדת האל את רוח האדם: חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוּחִי איוב י יב. — והביא או נתן האל רוח במת והחיה אותו: כה אמר אדני יי' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוּחַ וחייתם וכו' ונתתי בכם רוּחַ וחייתם וכו' וראיתח והנה עליהם גידים ובשר עלה וכו' ורוּחַ אין בהם ויאמר אלי הנבא אל הָרוּחַ וכו' ואמרת אל הָרוּחַ וכו' מארבע רוּחוֹת באי הָרוּחַ ופחי בהרוגים האלה ויחיו והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הָרוּחַ ויחיו וכו' ויאמר אלי וכו' הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יי' הנה אני פתח את קברותיכם וכו' ונתתי רוּחִי בכם וחייתם יחזק' לז ה-יד. — וכנוי האל כאלהי הרוחות לכל בשר: ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הָרוּחוֹת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף במד' יו כב. יפקד יי אלהי הָרוּחוֹת לכל בשר איש על העדה שם כז יו. — ובצרופים כגון לא היה בו עוד רוח, אין רוח בו במשמ' אין בו חיים, לא קמה בו רוח, וכדו', אף בהגזמה לגבי מי שהוא נדהם: ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוּחַ באיש מפניכם יהוש' ב יא. ויהי כשמע כל מלכי האמרי וכו' את אשר הוביש יי' את מי הירדן מפני בני ישראל וכו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוּחַ מפני בני ישראל שם ה א. ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה וכו' ולא היה בה עוד רוּחַ מ"א י ד-ה; וכעין זה דהי"ב ט ד. — ולגבי אלילים מתים, אין רוח בם וכדו': נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוּחַ בם ירמ' י יד; שם נא יז. הוי אמר לעץ הקיצה וכו' הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוּחַ אין בקרבו חבק' ב יט. — וחיתה רוחו, כאלו שב וחיה אחרי היותו כמת: וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוּחַ יעקב אביהם בראש' מה כז. — ושבה רוחו, כמי שבה נפשו אליו, במשמ' זו: וישת ותשב רוּחוֹ ויחי שפט' יה יט. ויתנו לו פלח דבלה ושג צמקים ויאכל ותשב רוּחוֹ אליו ש"א ל יב. — והשיב האדם רוחו: לא יתנני השב רוּחִי כי ישבעני ממררים איוב ט יח. — וכלתה והתעטפה רוח האדם, חִפְּשָׂה רוחו כאלו חלפה ומת האדם: אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוּחִי תהל' עז ד. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוּחִי שם שם ז. אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד בהתעטף עלי רוּחִי שם קמב ג-ד. ותתעטף עלי רוּחִי בתוכי ישתומם לבי שם קמג ד. מהר ענני יי' כלתה רוּחִי שם שם ז. — וחֻבְּלָה רוחו:רוּחִי חבלה ימי נזעכו קברים לי איוב יז א. — ובהשאלה לדמֻיות כגון חיות המרכבה שנתן האל בהן כאלו רוח חיים: ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים על אשר יהיה שם הָרוּחַ ללכת ילכו שמה הָרוּחַ ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוּחַ החיה באופנים בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוּחַ החיה באופנים יחזק' א כ-כא. ובלכת הכרובים ילכו האופנים וכו' בעמדם יעמדו וברומם ירומו אותם כי רוּחַ החיה בהם שם י יו-יז. ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות וְרוּחַ בכנפיהם זכר' ה ט. — ז) ורוח במשמ' של נפש כנושא ההכרה וההרגשה, Seele, Gemüt; âme; soul: אשרי אדם לא יחשב יי' לו עון ואין בְּרוּחוֹ רמיה תהל' לב א. רוּחַ איש יכלכל מחלהו וְרוּחַ נכאה מי ישאנה משלי יח יד. ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלמות ותתפעם רוּחוֹ ושנתו נהיתה עליו ויאמר המלך לקרא לחרטומים וכו' ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוּחיִ לדעת את החלום דנ' ב א-ג. — ובצרופים בסומך לש"ע, מֹרַת רוח: ויקח (עשו) אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי ותהיין מרת רוּחַ ליצחק ולרבקה בראש' כו לד-לה. — וקֹצֶר רוּחַ 1: וידבר משה כן אל בני ישראל ולא מעו אל משה מקֹצר רוּחַ ומעבדה קשה שמות ו ט. — שֶׁבֶר רוח, ואף שבר ברוח: הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוּחַ תילילו ישע' סה יד. מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר בְּרוּחַ משלי יה ד. חמת רוח: ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוּחִי  יחזק' ג יד. — צַר רוח: גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוּחיִ אשיחה במר נפשי איוב ז יא. — ובסמיכות לתאר, קשה רוח: ותען חנה ותאמר לא אדוני אשה קשת רוּחַ אנכי וכו' ואשפך את נפשי לפני יי' ש"א א יה. — עצוב רוח: כי כאשה עזובה ועצובת רוּחַ קראך יי' ישע' נד ו. — דכא רוח: קרוב יי' לנשברי לב ואת דכאי רוּחַ יושיע תהל' לד יט. — קְצַר רוח: ארך אפים רב תבונה וקצר רוּחַ  מרים אזלת משלי יד כט. — ועם תאר את בינו' המשמש לוַי לרוח, רוח נכאה וכדו', רוח כהה: לשום לאבלי ציון וכו' שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוּחַ כהה ישע' סא ג. — רוח נשברה: זבחי אלהים רוּחַ נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה תהל' נא יט. — רוח נכאה: לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוּחַ  נכאה משלי יה יג. לב שמח ייטיב גהה ורוּחַ נכאה תיבש גרם שם יז כב. רוח איש יכלכל מחלהו וְרוּחַ נכאה מי ישאנה שם יח יד. — רוח האדם סרה: ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוּחֲךָ סרה ואינך אכל לחם מ"א כא ה. — ובצרופים לפעל כנושא או כמֻשָָֹא, קצרה רוחו: האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוּחִי איוב כא ד. — הוציא רוחו: כל רוּחוֹ יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה משלי כט יא. — כִהתה הרוח: והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה בי באה ונמס כל לכ ורפו כל ידים וכהתה כל רוּחַ וכל ברכים תלכנה מים יחזק' כא יב. — רפתה רוח: ויאמרו אליו (אל גדעון) איש אפרים מה הדבר הזה עשית לנו וכו' ויריבון אתו בחזקה ויאמר אליהם מה עשיתי עתה בכם וכו' אז רפתה רוּחָם מעליו בדברו הדבר הזה שפט' ח א-ג. — צפן רוח: רוּחַ צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר 1 משלי כה כג. צפניה צפן רוּחַ ושמן ימינו יקרא 2 שם כז יו. — רוח האדם זרה לאחר: רוּחִי זרה לאשתי וחנותי לבני בטני 3 איוב לב יח. — הציקתני רוח בטני: כי מלתי מלים הציקתני רוּחַ בטני 4 שם לב יח. — שתתה רוחו המה: אשר חמתם 1 שתה רוּחִי איוב ו ד. — נפעמת רוחו: וייקץ פרעה והנה חלום ויהי בבקר ותפעם רוּחוֹ  בראש' מא ח. ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוּחוֹ  ושנתו נהיתה עליו ויאמר המלך לקרא לחרטמים וכו' ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוּחִי לדעת החלום דנ' ב א-ג.—משל ברוחו: טוב ארך אפים מגבור ומשל בְּרוּחוֹ מלכד עיר משלי יו לב. — בִּהֵל ברוחו לעשות דבר, נחפז: אל תבהל בְּרוּחֲךָ לכעוס קהל' ז ט. — נשמר ברוחו: ונשמרתם בְּרוּחֲכֶם ובאשת נעוריך אל יבגד וכו' ונשמרתם בְּרּוּחֲכֶם ולא תבגדו מלאכי ב יה-יו. — אין מעצר לרוחו: עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו: עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לְרוּחוֹ משלי כה כח.. —  ובהשאלה לאלהים: ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם כי המרו את רוּחוֹ 2 ויבטא בשפתיו תהל' קו לב-לג. — ח) ובמשמ' של אֹפי, עמדה נפשית, כוון נפשי, Gesinnung; caractère; nind: ועבדי כלב עקב היתה רוּחַ אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ במד' יד כד. כל דרכי איש זך בעיניו ותכן רוּחוֹת יי' משלי יו ב. —  ובצרוף כסומך לש"ע, גֹבַהּ רוח: לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוּחַ, שם שם יח. — ובצרוף כסומך לתאר, ארך רוח, גְבַהּ רוּחַ: טוב ארך רוּחַ מגבה רוּחַ קהל' ז ח. — שפל רוח: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוּחַֹ להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ישע' נז יה. טוב שפל  רוּחַֹ 3 את עניים מחלק שלל את גאים משלי יו יח-יט. גאות אדם תשפילנו ושפל רוּחַֹ יתמך כבוד שם כט כג. — נאמן רוח: הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוּחַֹ  מכסה דבר שם יא יג. — קר רוח: חושך אמריו יודע דעת וקר רוח 1 איש תבונה שם יז כז. — נכה רוח: ואל זה אביט אל עני ונכה רוּחַ וחרד על דברי ישע' סו ב. — והקשה האל את רוחו של אדם: ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה יי' אלהיך את רוּחוֹ ואמץ את לבבו דבר' ב ל. — ורוח חדשה, במשמ' תכונת נפש חדשה, לב חדש: ונתתי להם לב אחד וְרוּחַ חדשה אתן בקרבם יחזק' יא יט. השליכו מעליכם את כל פשעיכם וכו' ועשו לכם לב חדש וְרוּחַ חדשה שם יח לא. ונתתי לכם לב חדש וְרוּחַ חדשה אתן בקרבכם שם לו כו. — וחדש האל רוח נכון באדם: לב טהור ברא לי אלהים וְרוּחַ נכון חדש בקרבי תהל' נא יב. — ובמשמ' רצון, Wille, Entschluss; volonté, détermination; Will, resoiution, וְרוּחַ נדיבה, רצון טוב: השיבה לי ששון ישעך וְרוּחַ נשיבה תסמכני שם שם יד. — והעיר ה' את רוח פלוני, עורר את רצונו: הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוּחַ משחית ירמ' נא א. העיר יי' את רוּחַ מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה שם שם יא. ויער יי' את רוּחַ זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוּחַ יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוּחַ  כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית יי' צבאות אלהיהם חגי א יד. ובשנת אחת לכורש מלך פרס וכו' העיר יי' את רוּחַ כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר וכו' עזר' א א. ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את רוּחוֹ לעלות לבנות את בית יי' שם שם ה. ויער אלהי ישראל את רוּחַ פול מלך אשור ואת רוּחַ תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה דהי"א ה כו. ויער יי' על יהורם את רוּחַ הפלשתים וכו' ויעלו ביהודה ויבקעוה דהי"ב כא יו. — ונתן האל רוח בפלוני במשמ' זו: הנני נתן בו רוּחַ  ושמע שמועה ושב לארצו מ"ב יט ז; וכעין זה ישע' לז ז. — ונדבה רוח פלוני אותו: ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוּחוֹ אתו הביאו את תרומת יי' למלאכת אהל מועד שמות לה כא. — ועלה על רוח אדם: והעלה על רוּחֲכֶם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים יחזק' כ לב. — ומעלות רוחו: כה אמר יי' כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוּחֲכֶם אני ידעתיה שם יא ה. — היה ברוח עִמו, רצה, התכוַּן: ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם וכו' ותבנית כל אשר היה בָרוּחַ עמו לחצרות בית יי' ולכל הלשכות סביב דהי"א כח יא-יב.— וכלפי חיות המרכבה, היה הרוח ללכת, רצו ללכת: אל אשר יהיה שמה הָרוּחַ ללכת ילכו יחזק' א יב. ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם וכו' על אשר יהיה שם הָרוּחַ ללכת ילכו שם שם כ. — ובמשמ' מצב רוח מיֻחד, תכונת רוח מיחדת Stimmung, Drang; humeur, impulsion; mood, impulse, רוח קנאה: איש איש כי תשטה אשתו וכו, ועבר עליו רוּחַ קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוּחַ קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה במד' ה יב-יד. או אישד אשר תעבר עליו רוּחַ קנאה וקנא את אשתו שם שם ל. — רוח טמאה: והיה ביום ההוא וכו' ואת רוּחַ הטמאה אעביר מן הארץ זכר' יג ב. — רוח זנונים: עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוּחַ זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם הוש' ד יב. לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוּחַ זנונים בקרבם ואת יי' לא ידעו שם ה ד. — רוח רעה, רוח אלהים רעה, שבאה על האדם: ורוח יי' סרה מעם שאול ובעתתו רוּחַ רעה מאת יי' ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא הרעה  רוּחַ אלהים רעה מבעתך וכו' יבקשו איש יודע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוּחַ אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוּחַ הרעה שם שם כג. ותצלח רוּחַ אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית שם יח י. ותהי רוּחַ יי' רעה אל שאול שם יט ט. — ורוח רעה בין אדם לרעהו: וישלח אלהים רוּחַ רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי שכם באבימלך שפט' ט כג. — ט) ורוח כנושא הידיעה והמחשבה, Geist, Verstand; esprit, intelligence; mind, intellect, רוח חכמה וכדו': ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוּחַ חכמה ועשו את בגדי אהרן שמות כח ג. ויהושע בן נון מלא רוּחַ חכמה ובינה רוּחַ עצה וגבורה רוּחַ דעת ויראת יי' ישע' יא ב. תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוּחִי אודיעה דברי אתכם משלי א כג. מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוּחֶךָ 1 והצאת מפיך—  מלין איוב יה יב-יג. מוסר כלמתי אשמע וְרוּחַ מבינתי יענני שם כ ג. — רוח תרדמה: כי נסך עליכם יי' רוּחַ תרדמה ויעצם את עיניכם ישע' כט י. — י) ורוח האלהים, רוח ה', רוח קדשו, כחו השכלי ורצונו הנשגב של האלהים הפועל בעולם: הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוּחִי שם ל א. מי תכן את רוּחַ  יי' שם מ יג. כי יבוא כנהר צר רוּחַ יי' נססה בו שם נט יט. הקצר רוּחַ יי' מיכ' ב ז. ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יי' צבאות בְּרוּחוֹ זכר' ז יב. — ובמשמ' כח אלהי זה הנתן לנביאים וכדו' שהאלהים בחר בהם, היתה, נחה על האדם רוח ה', צלחה עליו, אליו, פעמה אותו: הנמצא כזה (יוסף) איש אשר רוּחַ אלהים בו בראש' מא לח. ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי וכו' ואמלא אתו רוּחַ אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה שמות לא ב-ג; וכעין זה שם לה ל-לא. וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוּחַ אלהים במד' כד ב. ויקם יי' מושיע לבני ישראל וכו' את עתניאל בן קנז וכו' ותהי עליו רוּחַ יי' וישפט את ישראל שפט' ג י. וְרוּחַ יי' לבשהאת גדעון ויתקע בשופר שם ו לד. ותהי על יפתח רוּחַ יי' ויעבר את הגלעד ואת מנשה שם יא כט. ותחל רוּחַ יי' לפעמו (את שמשון) במחנה דן שם יג כה. וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה וכו' והנה כפיר אריות שאג לקראתו ותצלח עליו רוּחַ יי' וישסעהו כשסע הגדי שם יד ה-ו. וצלחה עליך רוּחַ יי' והתנבית עמם ש"א י ו. ויבאו שם (שאול ונערו) הגבעתה והנה חבל נבאים לקראתו ותצלח עליו רוּחַ אלהים ויתנבא בתוכם שם שם י. ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוּחַ יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה שם יו יג. ותהי על מלאכי שאול רוּחַ אלהים ויתנבאו גם המה שם יט כ. ויעבר אלישע ויראהו בני הנביאים וכו' ויאמרו נחה רוּחַ אליהו על אלישע מ"ב ב יה. ויצא חטר מגזע ישי וכו' ונחה עליו רוּחַ יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי' ישע' יא א-ב. הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוּחִי עליו משפט לגוים יוציא שם מב א. כי אצק מים על צמא וכו' אצק רוּחִי על זרעך שם מד ג. קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה דם אני ועתה אדני יי' שלחני וְרוּחוֹ 1 שם מח יו. רוּחַ אדני יי' עלי שם סא א. והמה מרו ועצבו את רוּחַ קדשו וכו' ויזכר ימי עולם משה עמו וכו' איה השם בקרבו את רוּחַ קדשו שם סג י-יא. וְרוּחַ אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם וכו' דהי"ב כד כ. — ודבר רוח ה' באדם: רוּחַ יי' דבר בי ומלתו על לשוני ש"ב כג ב. ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה עבר רוּחַ יי' מאתי לדבר אותך מ"א כב כד. — ורוח בלבד במשמ' זו: ואצלתי מן הָרוּחַ אשר עליך ושמתי עליהם במד' יא יז. ויאצל מן הָרוּחַ אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הָרוּחַ ויתנבאו ולא יספו וישארו שני אנשים במחנה וכו' ותנח עלהם הָרוּחַ וכו' ויתנבאו במחנה וכו' מויען יהושע בן נון וכו' ויאמר אדני משה כלאם ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יי' נביאים כי יתן יי' את רוּחוֹ עליהםשם שם כה-כט. קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוּחַ בו וסמכת את ידך עליו שם כז יח. ותבא בי רוּחַ  וכו' ותעמדני על רגלי יחזק' ב ב; וכעין זה שם ג כד. וְרוּחַ לבשה את עמשי דהי"א יב יט. — ואיש הרוח, הנביא: אויל הנביא משגע איש הָרוּחַ הוש' ט ז. —  ואמר בן סירא: אל תלעג לחיי עני ואל תדאיב עיני מר רוח ב"ס גני' ד א. — ובתו"מ במשמ' ה-ט: ולא זה וזה (השור והמבעה) שיש בהן רוה חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים ב"ק א א. כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ר' חנינא בן דוסה, אב' ג י; ר' עקיבה, תוספת' ברכ' ג ד. מאד מאד הוי שפל רוח ר' לויטס, אב' ד ד. והוי שפל רוח בפני כל אדם ר' מאיר, שם שם י. כל מי שיש בידו וכו' עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע שם ה יט. והוי צנוע וארך רוח ר' מאיר, שם ו ב. כל שרוח עצמו נוחה בשלו סימן יפה לור"ע, תוספת' ברכ' ג ד. וחכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו שם סנה' ז א. איש אשר רוח בו, שיכול להלוך כנגד רוחות של כל אחד ואחד ספרי במד' קמ. (אין) רוח חכמים נוחה הימנו שביע' י ט;ב"ב ח ה. מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גמי רוח ומעוטי תורה רבי יונתן, ירוש' פסח' ה ג. משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימנו הוא תובע פרנסתו ממנו ר' יהושע, שם תענ' א א. הוי זהיר ברוחך הלל, שבת לא.. האי מאן דפגע באיתתא בעידנ' דסלקא מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה לדידה אוח זנונים פסח' קיא.. הקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיך בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים מגי' יד.. מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן תקנה, בשר ודם שברוחו של הקב"ה על אחת כמה וכמה דבי רבי ישמעאל, סנה' צא.. אמר הקב"ה אם יבוא יוסף תחלה ויפתור את החלו' אין זה שבחו, יכולין החרטומים שיאמרו לו (לפרעה) אילו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך, אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את כוחו ואחר כך בא יוסף והחזירה מד"ר בראש' פט. בנוהג שבעולם הבריות אומרות איש פלוני רוחו יתירה, איש פלוני רוחו קצרה, שנתנה בו רוח קטיקטון שם ויקר' טו. (אמרו משה ואהרן לפני הקב"ה אתה יודע רוח של כל אחד ואחד, לכך נאמר אלהי הרוחות לכל בשר שם במד' יח. שומר רוח לא יזרע, שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצות ומעשים טובים שם קהל' ג, אם ימלאו. — *נַחַת רוּחַ, עי' ב. נַחַת,  —  *הֲנָחָה רוּחַ, עי' הֲנָחָה,  —  *קֹרַת רוּחַ עי' קֹּרָה, . — *ונוסח של קללה, תִּפַּח 1 רוחו של פלוני, תפח נפשו וכדו', ובהשאלה תיפח עצמו, עי'נָפַח.

— *טָפַח רוחו עליו,  גאה רוחו,עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי לוי בר סיסי. ירוש' יבמ' יב ו. — גַּסּוּת רוּחַ, עי גַּסּוּת. גם רוּחַ, עי א. גַּס.

— *וְרוּחֹ הַקֹּדֶש, רוח היוצאת מאת האלהים, וגם כנוי לאלהים עצמו 1: רוח הקדש מבשרת אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם סוטה ט ו. חסידות מביאה לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים שם שם טו. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן ביניהן ריב"ל, ירוש' הור' ג א. חזר דוד וסמכן ברוח הקדש ברכ' ד:. אמרה ליה (חנה לעלי) לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה עולא או רבי יוסי ברבי חנינה, שם לא:. לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתי לכף חובה שם שם. שכיון ר"ג ברוח הקודש ערוב' סד:. משה וישראל וכו' אמרו לא לנוט ה' לא לנו, משיבה רוח הקודש ואמרה להן למעני אעשה ר"א, פסח' קיז.. משמתו נביאים האחרונים וכו' נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול יומא ט:.חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש שם כא:. משיבה רוח הקדש ואומרת אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא שם לח:. כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו שם עג:. אסתר ברוח הקודש נאמרה שמואל, מגי' ז.. יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקודש ר' יצחק, שם יד.. ותלבש אסתר מלכות וכו' שלבשתה רוח הקודש שם יד:. רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ ריש לשיש, סוטה יח.. פועה, שהיתה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל שם יא:. בג' מקומות הופיע רוח הקדש, בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה ר"א, מכו' כג:. סיפר (לשון הרע) אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש ערכ' טו:. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אתה עשית לנו כך, השיבן רוח הקודש פנה אל הרבה והנה למעט וכו' אדר"נ ד. רוח הקודש שנסתלקה מיעקב אבינו שרתה עליו באותה שעה שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם שם ל. עשרה שמות נקרא רוח הקודש אלו הן משל מליצה חידה דיבור אמירה תפארת ציווי משא נבואה חזיון שם לד. אם ראה אדם מעביר בייא על חכירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך וכו' מד"ר שמות כז. אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקדש על היין שם במד' י. אל תתן לנשים הילך, אחר שזכר רוח הקדש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש שם שם. ושריה שר מנוחה, מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקודש שם שם. כשבאו אצל שלמה (אומנין שעתידין למות באותה שנה) צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה שם שם יט. ורוח הקדש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה שם ויקר' כז. ולא עוד אלא ששרתה עליו (על שלמה) רוח הקדש ואמר שלשה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים שם שה"ש, ש"ר. לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים ידעו הכל חכמתו שם שם. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' הריני משרה עליך רוח הקדש, מיד שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו משלי קהלת ושיר השירים שם שם. כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין תנחו' ויחי יד. יבקש רצון, שהיה (דוד) מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקודש כדי לברך את ישראל מדרש תהלים א א. אני שכבתי ואישנה, אמרה כנסת ישראל, אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש שם ג ו. — ורוח במשמ' דמות חיה חסרת גוף, שד, Geist, Gespenst; spectre, pervenant; ghost, spirit רוח אלהים רעה וכדו': ורוח יי' סרה מעם שאול ובעתתו רוּחַ רעה מאת יי' ש"א יו יד. ויאמר יי' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד וכו' ויצא הָרוּחַ ויעמד לפני יי' ויאמר אני אפתנו ויאמר יי' אליו במה ויאמר אצא והייתי רוּחַ שקר בפי כל נביאיו מ"א כ-כב. — ובתו"מ: מעשה בחסיד אחד וכו' והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו ברכ' יח:. כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד רוחין ושידין ולילין שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד רבי ירמיה בן אלעזר, ערוב' יח:. אלו תולדות ואין הראשונים תולדות ומה הן, רוחות, דאמר רבי מימון כל מאה ושלשים שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה ורוחות נקבות מתחממים מאדןם ומולידים ממנו מד"ר בראש' כד. לפפתו (רות את בועז) כחזזית התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה שם רוח, חצות לילה. ומה אם הרוחות לא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע על אחת כמה וכמה שם ויקר' כד. — *ורוח טהרה בנגוד לרוח טֻמאה:  תנא דבי רבי ישמעאל אין אדם מקנה לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, מאי רוח, רבנן אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה סוט' ג.. ודורש אל המתים, זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה, וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה היה בוכה, מה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה סנה' סה:. — *ורוח שטות: אין אדם עוּבר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ריש לקיש, שם שם. — *ורוח חזזית, רוח תזזית:  מה עיסקה דהדין כלב שוטה, רב ושמואל, חד אמר רוח חזזית 1 עולה עליו וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת בו ירוש' יומה ח ה. אמר לו (רבן יוחנן בן זכאי לגוי אחד) לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך, אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית, אמר לו הן, אמר לו ומה אתם עושין לו, אמר לו מביאין עיקרין ומעשני' תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת מד"ר במד' יט. — רוח קצרית: (מומין הפוסלין באדם) נכפה, אפי' אחת לימים, רוח קצרית באה עליו וכו' בכורות ז ה. רוח קצרות באה עליו, וכן הנפלים באה עליו, נכפה, אפילו לזמן מרובה תוספת' שם ה ג. ועי' קְצָרִית. — *רוח רעה: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני רוח רעה וכו' פטור שבת ב ה. מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות ערוב' ד א. ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו אלו הן עובדי כוכבים ורוח רעה ודיקדוקי עניות ת"ר, בבלי שם מא:. אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן פסח' קיב.. לא ישתה אדם מים לא בלילי רבעיות ולא בלילי שבתות וכו' מפני סכנה, מאי סכנה רוח רעה ת"ר, יומא פג:. יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני רוח רעה ת"ר, תענ' כב:. — *רוח צרעת: חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה  ר' אשי, כתוב' סא:. — ובסהמ"א: ויעבר אלהים רוח, רוח תנחומין והנחה עברה לפניו רש:י, בראש' ח א. לא ישרה נפשו בו, אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר הוא, חבק' ב ד. דברי רוח בעלמא הוא, מנח' ב,;ד"ה הניחא. ולא החל לפעמה רוח החשק ולא בערה בה אש קברות התאוה ורשפה שלמה בונפיד, הםולמוס בנכבדי סאראגוסה, קבץ על יד י"ד ל. יכנס הרוח באביה של החצופה הזו ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי, הפרדס, 36. — °רוח חיוני, טבעי נפשי: א' הקדחת המתילדת ברוח הנפשי כמו הקדחת המתילדת מחום השמש, ב' הקדחת המתילדת ברוח החיוני כמו הקדחת המתחדשת מסבת הכעס, הג', הקדחת המתילדת ברוח הטבעי כמו המתחדשת מסכת מזונות החמים נרבוני, ארח חיים, בקדחות, כ"י ביהמ"ד שכטר. והנה הרוח החיוני זה ענינו גם כן שהוא גשם דק מתנועע מתילד מדקות הלחות כפי המקומות שיתילד שם כי המתילד בלב יקרא רוח חיוני והמתילד בכבד יקרא רוח טבעי והמתילד במוח יקרא רוח נפשיי כפי סברת הרופאים ר"י אברבנאל, בראש' א, רוח. הגוף מרכב מליחות ומרוחות ומחלקים דומים ובלתי דומים וכו' הרוחות הם עצמים דקים וסבות לגל פעולת הנפש בגוף ופי שנים ברוחות, הא' הוא רוח החיוני והב' רוח הנפשי וכו' רוח חיוני נולד בלב ומעורב בדם ועובר דרך העורקים שבעבורם יקרה הדפיקו, רוח הנפשי טבעו קר (מטבע כסף חי) ונעשה במוח ועובר דרך מעברי הגידים לפעול פעולות נפשיות וכו' ובהתחברם שני רוחות הנזכרים יחד אז החיים שמורים בגוף טוביה כץ, מעשה טוביה, ארץ החדשה א א, פג. ועי' חִיּוּנִי, 1530. — °הרוח הרואה: וכן הרוח הרואה באמצע העין מפני שהראות בו או"ד ד, ליפציג, 91. וימשיכו זה בחלקי העולם כלם, עד שלא יודו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנים הוא מפני עבור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג ר"ש א"ת, מו"נ ג כה. — °הרוח הנאמן: והשכל הפועל הוא אשר ראוי שיאמן בו שהוא הרוח הנאמן ורוח הקודש התחל' לאלפרבי, 3, בהאסיף לפיליפובסקי. וכן זה הדבר אשר יקראוהו הפילוסופים השכל הפועל הוא אשר יקראהו אנשי דת הערב הרוח הנאמן אמו"ר לראב"ד ב ד א, 58. אמנם הישמעלים לא אמרו לעולם שהאל ית' ידבר עם הנביאים או נראה לו אלא נמצא יקראוהו גבריאל והרוח הנאמן שם ב ו, 91. — °רוח העולם: ואם הדבר כן והאלהים הוא רוח העולם ונפשו ושכלו וחיתו כאשר נקרא חי העולם, כבר נתבאר הדמיון על דרך השכל ר"י א"ת, כוזרי ד ג. — °אין הדבר לפי רוחו של פלוני וכדו', אינו לפי נטית נפשו והשקפותיו, רוח ישראל , רוח ישראל סבא, רוח התורה, רוח החֹק, רוח השפה. עיני הרוח בנגוד לעיני הבשר, חזון, נבואה, דמיון, מצב רוח, חולה רוח, מחלת רוח, מדעי הרוח, רוח החיה, המניע העקרי, בספרות ובדבור.

— *טָפַח רוחו עליו,  גאה רוחו,עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי לוי בר סיסי. ירוש' יבמ' יב ו. — גַּסּוּת רוּחַ, עי גַּסּוּת. גם רוּחַ, עי א. גַּס.

— *וְרוּחֹ הַקֹּדֶש, רוח היוצאת מאת האלהים, וגם כנוי לאלהים עצמו 1: רוח הקדש מבשרת אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם סוטה ט ו. חסידות מביאה לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים שם שם טו. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן ביניהן ריב"ל, ירוש' הור' ג א. חזר דוד וסמכן ברוח הקדש ברכ' ד:. אמרה ליה (חנה לעלי) לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה עולא או רבי יוסי ברבי חנינה, שם לא:. לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתי לכף חובה שם שם. שכיון ר"ג ברוח הקודש ערוב' סד:. משה וישראל וכו' אמרו לא לנוט ה' לא לנו, משיבה רוח הקודש ואמרה להן למעני אעשה ר"א, פסח' קיז.. משמתו נביאים האחרונים וכו' נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול יומא ט:.חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש שם כא:. משיבה רוח הקדש ואומרת אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא שם לח:. כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו שם עג:. אסתר ברוח הקודש נאמרה שמואל, מגי' ז.. יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקודש ר' יצחק, שם יד.. ותלבש אסתר מלכות וכו' שלבשתה רוח הקודש שם יד:. רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ ריש לשיש, סוטה יח.. פועה, שהיתה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל שם יא:. בג' מקומות הופיע רוח הקדש, בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה ר"א, מכו' כג:. סיפר (לשון הרע) אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש ערכ' טו:. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אתה עשית לנו כך, השיבן רוח הקודש פנה אל הרבה והנה למעט וכו' אדר"נ ד. רוח הקודש שנסתלקה מיעקב אבינו שרתה עליו באותה שעה שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם שם ל. עשרה שמות נקרא רוח הקודש אלו הן משל מליצה חידה דיבור אמירה תפארת ציווי משא נבואה חזיון שם לד. אם ראה אדם מעביר בייא על חכירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך וכו' מד"ר שמות כז. אל תרא יין כי יתאדם, הזהירה רוח הקדש על היין שם במד' י. אל תתן לנשים הילך, אחר שזכר רוח הקדש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש שם שם. ושריה שר מנוחה, מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקודש שם שם. כשבאו אצל שלמה (אומנין שעתידין למות באותה שנה) צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה שם שם יט. ורוח הקדש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה שם ויקר' כז. ולא עוד אלא ששרתה עליו (על שלמה) רוח הקדש ואמר שלשה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים שם שה"ש, ש"ר. לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים ידעו הכל חכמתו שם שם. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' הריני משרה עליך רוח הקדש, מיד שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו משלי קהלת ושיר השירים שם שם. כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין תנחו' ויחי יד. יבקש רצון, שהיה (דוד) מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקודש כדי לברך את ישראל מדרש תהלים א א. אני שכבתי ואישנה, אמרה כנסת ישראל, אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש שם ג ו. — ורוח במשמ' דמות חיה חסרת גוף, שד, Geist, Gespenst; spectre, pervenant; ghost, spirit רוח אלהים רעה וכדו': ורוח יי' סרה מעם שאול ובעתתו רוּחַ רעה מאת יי' ש"א יו יד. ויאמר יי' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד וכו' ויצא הָרוּחַ ויעמד לפני יי' ויאמר אני אפתנו ויאמר יי' אליו במה ויאמר אצא והייתי רוּחַ שקר בפי כל נביאיו מ"א כ-כב. — ובתו"מ: מעשה בחסיד אחד וכו' והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו ברכ' יח:. כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד רוחין ושידין ולילין שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד רבי ירמיה בן אלעזר, ערוב' יח:. אלו תולדות ואין הראשונים תולדות ומה הן, רוחות, דאמר רבי מימון כל מאה ושלשים שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה ורוחות נקבות מתחממים מאדןם ומולידים ממנו מד"ר בראש' כד. לפפתו (רות את בועז) כחזזית התחיל ממשמש בשערה אמר רוחות אין להם שער, אמר לה מי את, רוח או אשה שם רוח, חצות לילה. ומה אם הרוחות לא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע על אחת כמה וכמה שם ויקר' כד. — *ורוח טהרה בנגוד לרוח טֻמאה:  תנא דבי רבי ישמעאל אין אדם מקנה לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, מאי רוח, רבנן אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה סוט' ג.. ודורש אל המתים, זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה, וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה היה בוכה, מה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה סנה' סה:. — *ורוח שטות: אין אדם עוּבר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות ריש לקיש, שם שם. — *ורוח חזזית, רוח תזזית:  מה עיסקה דהדין כלב שוטה, רב ושמואל, חד אמר רוח חזזית 1 עולה עליו וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת בו ירוש' יומה ח ה. אמר לו (רבן יוחנן בן זכאי לגוי אחד) לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך, אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית, אמר לו הן, אמר לו ומה אתם עושין לו, אמר לו מביאין עיקרין ומעשני' תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת מד"ר במד' יט. — רוח קצרית: (מומין הפוסלין באדם) נכפה, אפי' אחת לימים, רוח קצרית באה עליו וכו' בכורות ז ה. רוח קצרות באה עליו, וכן הנפלים באה עליו, נכפה, אפילו לזמן מרובה תוספת' שם ה ג. ועי' קְצָרִית. — *רוח רעה: המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים מפני לסטים מפני רוח רעה וכו' פטור שבת ב ה. מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות ערוב' ד א. ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו אלו הן עובדי כוכבים ורוח רעה ודיקדוקי עניות ת"ר, בבלי שם מא:. אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן פסח' קיב.. לא ישתה אדם מים לא בלילי רבעיות ולא בלילי שבתות וכו' מפני סכנה, מאי סכנה רוח רעה ת"ר, יומא פג:. יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין ומפני רוח רעה ת"ר, תענ' כב:. — *רוח צרעת: חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה  ר' אשי, כתוב' סא:. — ובסהמ"א: ויעבר אלהים רוח, רוח תנחומין והנחה עברה לפניו רש:י, בראש' ח א. לא ישרה נפשו בו, אין רוחו מתקררת עליו לומר די במה שקניתי כבר הוא, חבק' ב ד. דברי רוח בעלמא הוא, מנח' ב,;ד"ה הניחא. ולא החל לפעמה רוח החשק ולא בערה בה אש קברות התאוה ורשפה שלמה בונפיד, הםולמוס בנכבדי סאראגוסה, קבץ על יד י"ד ל. יכנס הרוח באביה של החצופה הזו ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי, הפרדס, 36. — °רוח חיוני, טבעי נפשי: א' הקדחת המתילדת ברוח הנפשי כמו הקדחת המתילדת מחום השמש, ב' הקדחת המתילדת ברוח החיוני כמו הקדחת המתחדשת מסבת הכעס, הג', הקדחת המתילדת ברוח הטבעי כמו המתחדשת מסכת מזונות החמים נרבוני, ארח חיים, בקדחות, כ"י ביהמ"ד שכטר. והנה הרוח החיוני זה ענינו גם כן שהוא גשם דק מתנועע מתילד מדקות הלחות כפי המקומות שיתילד שם כי המתילד בלב יקרא רוח חיוני והמתילד בכבד יקרא רוח טבעי והמתילד במוח יקרא רוח נפשיי כפי סברת הרופאים ר"י אברבנאל, בראש' א, רוח. הגוף מרכב מליחות ומרוחות ומחלקים דומים ובלתי דומים וכו' הרוחות הם עצמים דקים וסבות לגל פעולת הנפש בגוף ופי שנים ברוחות, הא' הוא רוח החיוני והב' רוח הנפשי וכו' רוח חיוני נולד בלב ומעורב בדם ועובר דרך העורקים שבעבורם יקרה הדפיקו, רוח הנפשי טבעו קר (מטבע כסף חי) ונעשה במוח ועובר דרך מעברי הגידים לפעול פעולות נפשיות וכו' ובהתחברם שני רוחות הנזכרים יחד אז החיים שמורים בגוף טוביה כץ, מעשה טוביה, ארץ החדשה א א, פג. ועי' חִיּוּנִי, 1530. — °הרוח הרואה: וכן הרוח הרואה באמצע העין מפני שהראות בו או"ד ד, ליפציג, 91. וימשיכו זה בחלקי העולם כלם, עד שלא יודו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנים הוא מפני עבור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג ר"ש א"ת, מו"נ ג כה. — °הרוח הנאמן: והשכל הפועל הוא אשר ראוי שיאמן בו שהוא הרוח הנאמן ורוח הקודש התחל' לאלפרבי, 3, בהאסיף לפיליפובסקי. וכן זה הדבר אשר יקראוהו הפילוסופים השכל הפועל הוא אשר יקראהו אנשי דת הערב הרוח הנאמן אמו"ר לראב"ד ב ד א, 58. אמנם הישמעלים לא אמרו לעולם שהאל ית' ידבר עם הנביאים או נראה לו אלא נמצא יקראוהו גבריאל והרוח הנאמן שם ב ו, 91. — °רוח העולם: ואם הדבר כן והאלהים הוא רוח העולם ונפשו ושכלו וחיתו כאשר נקרא חי העולם, כבר נתבאר הדמיון על דרך השכל ר"י א"ת, כוזרי ד ג. — °אין הדבר לפי רוחו של פלוני וכדו', אינו לפי נטית נפשו והשקפותיו, רוח ישראל , רוח ישראל סבא, רוח התורה, רוח החֹק, רוח השפה. עיני הרוח בנגוד לעיני הבשר, חזון, נבואה, דמיון, מצב רוח, חולה רוח, מחלת רוח, מדעי הרוח, רוח החיה, המניע העקרי, בספרות ובדבור.