* 1, ש"נ, — הפסלת מה שנשאר מהזיתים אחרי שנסחט מהם השמן,Treber- (Oliven); mare (d`lives); husks (of olives): אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול שבת ד א. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים ב"ב ב א. חרסים שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור וכו' וכן בגפת2 חדשה אבל בישנה טהורה כלים ט ה. התורם את הגת צריך שיכון את לבו על מה שבגפת תוספתא תרומ' ג ו. מסיקין בגפת ובזגין של שביעית שם שביע' ו יו. (כירה שהסיקוה) בגפת, ובעצים שבת לו:. קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים שם מז:. — ובכנ': ולא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו3  ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מעשר' ה ד.