גֵּפְתָּן
* 1, ש"ז, מ"ר גֵּפְתָּנִים, — אדם קשה, גס הרוח: האמתנין והגפתנין2 והזחתנין והזדונין ועזי פנים ובעלי זרועות מס' דא"ר ב.
1 בערב' גַ'אפ جَاف אדם קשה, גס הרוח.
2 כך בש"ס וילנה וורשה. ובספרים אחרים גיפתנים, יוד אחרי הגימל. והנה יש סוברים כי זו היא המלה גיותן, שהוא גאותן. אבל, השרש הערבי גפי جفى שבלשון ההמונית שהוא משמש ביחוד במשמ' קושי וגסות, והשם גַאפ, הם שנותנים זכות גם להמלה גפתן במשמעה מיוחדה זו. — ועי' *גֵּוְתָּן.