* 1, ש"ז, מ"ר גִּצִּים, — רסיס ברזל מלבן באש שפוקע מן הברזל כשהחרש מכה עליו בפטיש, Funke; étincelle; spark: גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק (ב"ק ו ו).  לנפח שהיה פתוח באמצע פלטים ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למדינה אמר אנה יכנסו כל החבילות הללו והיה שם פקח אחד א"ל מאלו אתה מתיירא גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן (מד"ר בראש' פד).  לזהבי שהיה יושב ועוסק במלאכתו תלה תלמידו עיניו וראה גמלים הרבה שטעונין תבן התחיל לומר מי יוכל לעמוד כנגד אלו א"ל רבו אם גץ יוצא מן הכור הזה יהא שורף את כולם (תנחומא וישב ד).  — ומ"ר: אותן השברים שיוצאין מתחת הפטיש כשמכה על הברזל שבסדן נקראין גיצין (ערוך, ערך גץ).