1, ש"נ, — גוף פשוט, חלמוני הגַון, מתלהב על נקלה מאד וכשהוא דולק מוציא ריח שהנפש סולדת ממנו, Schwefel; soufre; sulphur: ויי' המטיר על סדם ועל עמרה גָּפְרִית ואש בראש' יט כד.  נשמת יי' כנחל גָּפְרִית בערה בה ישע' ל לג.  ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לְגָפְרִית שם לד ט.  אש וְגָפְרִית אמטיר עליו ועל אגפיו יחז' לח כב.  ימטר על רשעים פחים אש וְגָפְרִית תהל' יא ו.  זפת וגפרית כדי לעשות נקב שבת ח ד.  פיר של גפרית מחפורת של צריף כתוב' עט:.  למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחוריה שהנפש יודעת שהיא נידונית בה פסיק' דר"כ, בחדש השלישי.