גִּפֵּר

° פ"י, — קִטר או בשל בגפרית: לגפר את הכלים בגפרית (תשו' ר' קלוני', תשו' גא' קדמ' קמד).

— ונהוג בזמן החדש בין הכורמים בא"י לפעולת פזור אבק גפרית על הגפן לשמירה שלא תלקה.

— פֻע', *גֻּפַּר, מְגֻפַּר, — שבשלוהו בגפרית:  עשר פוטסות נאות מגופרות (תוספתא ב"ב ו ג).  — ובמשמ' שפזרו עליו גפרית, נהוג בין הכורמים בא"י.

— נִתפ', *נִתְגַּפַּר —  נתקטר בגפרית:  נותנין גפרית תחת הכלים ע"ש עם חשיכה ומתגפרין והולכין (תוספתא שבת א כג).  וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרים ומתלבנים (ערוך, ערך אבל).  אע"ג שהכלים העליונים מתגפרים ונצבעים לא שייך שביתת כלים (תוס' שבת יח:).

חיפוש במילון: