גְּרִירָה

*, ש"נ, — שה"פ מן גרר: המטלטלין מהו שיקנו בגרירה וכו' שדרכן ליקנות בגרירה (ירוש' ב"ק ג ג ג).  ר"מ אומר כל השבטים קרויין קהל ר"י אומר כל שבט ושבט קרוי קהל וכו' מה ביניהן גרירה ר"י אומר שבט אחד גורר כל השבטים ר"ש אומר אין שבט אחד גורר כל השבטים (שם הור' א מו.).  והלכה כר"ש בגרירה דתניא  ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ (פסח' קא.).  זה שמחוסר שפיכה גרירה וכסוי (חול' פד.).  ואם אין בו דברים הללו יוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר (ראש' חכמה, היראה יב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים