*, ש"נ, —  שה"פ מן גָּרַף: גריפת תנור וכירים (ביצה כח:).  דמה גריפה בחרש מן גבא לקלוף מפני שלוקחין ממנו המים זה אחר זה (ס' השרשים לריב"ג, שרש חשף).  סחף וכו' ענינם ענין גריפה והדיפה כי זרם המטר גורף ומוליך העצים והזרעים (שרשי רד"ק, סחף).  כלם ענין הרחיצה בכח והגריפה (שם, שטף).  והיו לנחל שוטף ענינם גריפה ואולי כל ענין שטף כן הוא ר"ל גריפת הטנף והסרתו (אברהם בדרשי, חותם תכנית, מריקה).